לזכר ימי התום

בוקר טוב, באמת בוקר, והפעם גם באמת טוב.

הכותרת...אה כן, אמא שלי אתמול אחרי שסיפרתי לה את הבדיחה על לאונרדו דה קרפיון

שאלה אותי שאלה: "למה אני לא רואה אותך מאושרת?"

אני כמובן לא נשארתי אדישה:"אמא אני כל הזמן מאושרת, אני לא מבינה איך את לא רואה את זה"

אמא:"אולי את חושבת שאת מאושרת אבל את כל הזמן לבד"

"אני? לבד? אני אפעם לא לבד כל הזמן יש מסביבי מליוני אנשים"

אמא: "אני לא מבינה, את לא יכולה להיות שתי דקות בזוגיות?!"

ואז קצת התחממתי "אמא....ברור שאני יכולה להיות שתי דקות בזוגיות, אפילו יותר, אני פשוט לא מביאה אותם הביתה אחר כך, זה שלא הבאתי הביתה, לא אומר שאין לי אף אחד את יודעת, חוץ מזה ממתי חיי החברה/אהבה/מין שלי מעניינים אותך?"

זה הזמן להגיד שאין טעם לספר להורים שלי שאני בתולה, כי הם לא יאמינו ולא כי סיפרתי להם הם גילו את זה בדרך הקשה וגם גילו שזה היה רק סטוץ. ככה שהמשפחה שלי משוכנעת שאני ....(לא חשוב)

בכל מקרה הכל עובר לידי אז זה בסדר 

ולמה הבוקר כזה טוב? לא יודעת פשוט טוב לי בזמן האחרון ואני באמת מקווה שזה ישאר ככה בינתיים אף אחד לא מפריע את מנוחתי :)