לזכר ימי התום

זה לא קורה הרבה...מחיאות כפיים בבקשה.

אני פשוט מבולבלת קצת, קשה לי עם העובדה שאני כל כך הרבה בבית

ועם הבזבזנות שלי, נכון שהיתי מלאת חסכים וקניתי כל מה שרציתי לקנות אי פעם, וכל מה שאני צריכה

העניין הוא שהדברים שאנחנו צריכים אפעם לא נגמרים, הכסף לעומת זאת נזיל ומתנדף.

הגיע הזמן לחסוך אם אני רוצה לטוס עוד חודש וחצי.

אני צריכה חופשה, מגיע לי, רק שאם אני אמשיך לבזבז את הכסף שלי אני אשאר פה לנצח.

ומה חוץ מזה?!

צניחה חופשית בלי מצנח, מכירים?

אני לא חושבת שהרבה יודעים את המשמעות של זה.

ההחלטה שלי לפני חצי שנה להפיל את החומות מתחילה להתממש

הבעיה היא...שאני צריכה את החומות האלה, אני לא טובה בלהיות פגיעה.

אני לא טובה בלהיות אני!!!!!!!!

פתאום חשבתי על זה שאולי אני לא כל כך טובה, במטבח, זה משאיר אותי בלי כלום.

אני כבר לא יודעת.

הולכת לדפוק את הראש, אל תטרחו להציק.