לזכר ימי התום

זה התחיל מיום לא משהו, אחר כך החלטנו ללכת לשתות קפה, אני, אישתי אחותה התאומה וחבר של אישתי.

קפה ג'ו היה קצת ריקני אז הלכנו למקום אחר שהיה מפוצץ,ובדיוק היה שם קריוקי :)

עליתי לשיר פגשתי חברים מהעבודה, התאומות ואני שתינו קפה, ואז אישתי והפמיליה התפזרו, ולא רציתי ללכת לישון ב12

אז המשכתי עם החברים מהעבודה לשתות, ואז היא הצתרפה לבקשתו של הקטן, והביאה חתיכה חומה:)

עישנתי קצת, ממש קצת, אולי קצת יותר מקצת.

חזרתי הביתה הלכתי לישון, היה מעולה.

מזל שיש לילות כדי לחפות על הימים!

ת'אמת שמכל האנשים שזכרו, והמון זכרו! (מסתבר) הכי הפתיע אותי אבא שלי, לא כי הוא זכר, ברור שהוא יזכור, הקשר שלנו הוא הרבה מעבר לעוד אבא שלא יודע בת כמה הבת שלו ולאיזה כיתה היא עולה.

קיבלתי מכתב, ברכה , ומשפט אחד בתוכו שהבהיר לי שלב של אבא לא עשוי מקרטון, וגם השכל

הוא יודע בדיוק איפה אני בחיים שלי מה אני עושה, למה כמה, ואיפה אני צריכה להיזהר.

ובתוך המכתב היתה סטפה של שטרות אדומים שאני לא רואה כל יום:)

עוד חודש אני טסה, עכשיו רק נשאר לחסוך 6000 אתם חושבים שזה יספיק לשבוע בארץ קרובה?