לזכר ימי התום

קשה לי להגיד לא, קשה לי להגיד את מה שאני חושבת

קשה לי לעמוד מול אנשים, אבל הכי קשה לי לקבל דברים, גם אם זה מנחמדות, אפילו אם זה מגיע לי,

איך אמר לי הבוס שלי (לשעבר) היום, פריארים לא מתים הם רק מתחלפים.

וזה נכון, אני לא יכולה לקבל דברים מינימלים, אני לא יכולה לדרוש מאנשים דברים מנמלים

אני לא מדברת על חפצים, גם על חפצים אבל גם על רגשות, מילים, קרדיטים

אני לא יודעת לדרוש ויותר מזה אני משדרת שלא מגיע לי

ת'אמת, בא לי, בא לי לקבל, בא לי שיעשו בשבילי, רק בשבילי, לא בטעות לא במקרה, בשבילי נטו

בא לי להיות שם שזה קורה ולהנות מזה, בא לי לראות את כל ההשקעה שלי מתקבצת בחזרה למלא חלקים קטנים שחסרים לי היום

בא לי להיות מישהי אחרת, ואולי, רק אולי... זה הזמן.