לזכר ימי התום

עדכון קצת ארוך .

בעיקר בשביל שלא תדאגו, כדי לבשר לכם שאני עדיין חייה עם כי  מהלכת על חבל דק מאוד, אולי אפילו יותר מידי.

וגם כדי לפרוק מתחים שהצתברו וגומרים אותי לאט לאט.

אני רוצה לספר לכם משהו, על רכבת ישראל....

בתחילת השבוע בשעה מוקדמת מאוד יצאתי לכיוון חיפה עשיתי את זה ביום ראשון ולא מוצש ככה שמאוד מיהרתי

נסעתי ברכבת הראשונה שיצאה ב5:27 הגעתי לתחנה כמובן שזה יום ראשון וכל החיילים שמשרתים בחיל הים החליטו לעמוד בפני בתור.

חיכיתי בסבלנות שאני מקפידה עליה עם כל הקושי, כשהגיע תורי קניתי כרטיס והתקדמתי לעבר מחסום הגלגלת.

כשנשענתי על מנת להניח את המזודה על הרצפה המחסום נפתח, החלטתי שמיותר עכשיו לחפש איך להעביר את הכרטיס ועל מנת לא לפספס את הרכבת דפקתי ריצה ישירה לרציף.

במהלך הנסיעה היה איזה משוגע שטען שכייסו אותו ולא יודעת מה (הערכה שלי הבחור היה שיכור למוות מיום לפני). הכרטיסן עבר וביקש להציג כרטיס שלפתי את הכרטיס והצגתי, הכרטיסן שאל למה לא העברתי את הכרסטיס ואני הסברתי לו שהגלגלת היתה פתוחה ואני מעבירה ביציאה. הוא הסתכל עלי במבט עקום ואמר שפעם הבאה אני אשלם פי שלוש סימן את הכרטיס פעמים וקרע אותו.

בשעה שזה היה לא היתי מפוקסת סתמתי ולא הבנתי מה הבעיה.

ביציאה בחיפה הכרטיס עבר ואני התחלתי שבוע קשה מאוד של לימודים.

היום בבוקר כשהגעתי לתחנת רכבת העברתי את הכרטיס חיכיתי לרכבת עליתי ונרדמתי עד ששוב עלה כרטיסן, שביקש כאמור לראות את הכרטיס. שלפתי את הכרטיס המדובר, הסתכל עלי הכרטיסן בפליאה ושאל אם יש לי כרטיס אחר הסברתי שלא ופה התחילה מסכת שנגמרה רע מאוד בשבילי.

הוא טען שהכרטיס לא תקף ושאני צריכה לשלם לו עבור כרטיס נוסף בכל תקופה אחרת בחיי היה נפתח הארנק והיתי משלמת כמו ילדה גדולה, רק שלי אין שקל על התחת בימים האלה וכל שקל שיש לי אני כבר חייבת לאנשים.הסברתי לו שאין לי הוא לקח את הפרטים שאל איפה אני יורדת וביקש שביציאה אני אעבור אצל מנהל התחנה. הסתכלתי עליו כמו אחת שלא גנבה שומדבר ואין לה מה להסתיר והתכוונתי להגיע למנהל התחנה כשהגענו לתחנה חיכה לי איש ביטחון (מיותר לציין את ההרגשה המכעיסה מעליבה ומביישת שאחזה בי) האיש הוביל אותי לקב"ט או מי שהאידיוט לא יהיה שהואיל להסביר לי את הנהלים.

הסתכלתי עליו והסברתי לו שהגלגלת היתה פתוחה ככה שהטעות לא היתה שלי אלא שלהם ושהעברתי את הכרטיס ביציאה הוא אמר לי שאין מה לעשות ושאני אשלם

הסברתי לו שאין לי כסף הוא אמר לי טוב תלכי אבל שזה לא יקרה יותר אמרתי לו שכף רגלי לא תדרוך באף מסוף של רכבת ישראל ובאותה הנשימה התחילו לזלוג להן טיפות קטנות מהעניים שלי , אין צורך לבכות זה לא יעזור ענה המוג לב אני בתמורה לקחתי את המזוודה יצאתי מהתחנה מבוישת והתחלתי לבכות בכי תמרורים נפלתי על הרצפה מהבושה וההלם מההרגשה הגועלית הזו והשבוע הקשה.

אני לא מתכוונת לנסוע יותר ברכבת ישראל למרות שזה פיתרון נוח, זה לא שווה את הבושה וחוסר האונים שהיתי בו היום מול מערכת אטומה לגמרי.

אני לא יכולה להסביר את הסיבה שבגללה פרצתי בבכי חוץ מהבושה, אבל המקרה הזה עשה לי רע

והבושה לא עוזבת אותי, אני באמת לא גנבתי שומדבר ולא תכננתי להעלים שומדבר אם היה לי כסף עלי כנראה שהם היו מקבלים תשלום משולש שלי והיתי שותקת, אבל אין לי, ואם כל פעם שהגלגלת תיהיה פתוחה מישהו יצתרך לשלם פי שלוש רכבת ישראל עלתה על שיטה של המון כסף בלי מאמץ ובזבוז כח אדם.

חיי ללא כסף הופכים אותי לאזרח סוג ז' אני שונאת את זה (רכבת ישראל זו דוגמא קלה, למרות שבמקרה הזה הוצאה של הכסף היתה גורמת לי להתפס כפרייריתי אבל פרייר עדיף על גנב או פושע)

החוסר אונים הזה מתסכל אותי הוא ממוסס אותי לאט לאט וגומר אותי.

אין לי מה להגיד על זה יותר, אני רק מקווה באמת באמת שאני לא אצתרך לפרוש מהלימודים, כי אני פשוט אמות!

זה נכון שאושר אי אפשר לקנות?

אני טוענת שלא בלי כסף אנחנו לא שווים כלום אני צריכה כרגע להיות הבנאדם הכי מאושר על פני כדור הארץ

יש לי הרבה אני לומדת משהו שאני אוהבת ואני מגשימה חלום

אז למה? למה אלוהים בלי כסף כל זה יסתיים?

אני לא יכולה להגשים את החלום שלי (הברירה היא לעבוד בתור זונה)

אני צריכה לייצר בשבוע שלוש וחצי אלף שקל ואת זה גם זונה לא עושה

שקלתי להתאבד רק בגלל כסף, ובגלל שאני ממהרת לחתום על הסכמים בלי לעשות חישובים

כואב לי הראש מרוב דיכאון

אני לא עיפה פשוט כיביתי את הנפש שלי.

חוסר עושר יכול להרוג אושר.

שבת שלום אה...

מסתבר שיש אנטרנט בחורים נידחים בבית הספר הזה

ניצלתי את ההזדמנות כדי לראות מה שלומכם ולהגיד לכם שאני הרבה יותר טוב

חות מהעובדה שהמצב הכלכלי לא משתפר לא ישתפר וכנראה גם מחמיר

אבל.... לא זה מה שיהרוג אותי

חוץ מזה מחר אני בבית ואני באה לראות את ההורים את החברים ואת כל מי שלא ראיתי המון זמן

אני מותשת מהשבוע שעבר ואני צריכה למצוא תעסוקה לפני שאני נכנסת למצב של התפדלאות

ירדתי מהעניין של תומך זנות או כל דבר אחר כזה או אחר שיכול לעזור לי כרגע, זה פשוט לא אני.

בכל מקרה שיהיה לכם יום מקסים.

לא בעל לא חבר לא הומו.

ג-ב-ר

במלוא מובן המילה.

אבל כזה שגם יודע לחבק. מעבר לזה, הוא חייב להיות מישהו שאני עדין לא מכירה,

לא רוצה אהבה, לא רגשות, רק קשר לא ברור בלי מחויבות

אבל גם כזה שידע להראות חיבה, אהבה זו פשוט מילה גדולה מידי,

או שאני בכלל לא יודעת מה אני רוצה מעצמי.

תקופה קשה, אני צריכה פסיכולוג, רק שזה טיפול יקר מידי,

וקשה למצב העדין שלי כרגע.