לזכר ימי התום

כבר חודש וחצי שאני יודעת

אני יודעת שאני צריכה לפרוק

לבכות

להתרסק

אני יודעת שאני צריכה להשתחרר

ואני לא מצליחה 

לא באמת

דמעה קטנה שיורדת פעם ב...

מזכירה לי את המפלס ואת השיא החדש

אני עצורה

כלואה בתוך עצמי

צריכה להתרסק כדי להיבנות מחדש

ומפחדת כל כל שזה יקרה מולך

או מול כל אחד חדש

אני רוצה להזדיין

חזק

כואב

קרוב

עמוק

להרגיש משהו אמיתי

להרגיש משהו

להרגיש מישהו 

מתפרץ בתוכי

ואז לבכות

לבכות ולנקות

קצת כמו גשם אחרי סופת אבק

לראות נקי

ולגלות אותך

אני אוהבת סוכריות

אני אוהבת גם להציץ

ואני אוהבת גם למצוץ

אני ילדה

אישה 

זונה

בסדר הזה מול הנכון במיוחד

וכשהוא סופר לי טעויות כדי להעניש אותי עליהם בעתיד

אני כבר לא ממש מפחדת אלא מרטיבה את עצמי ממש

אני רוצה את הכאב המתוק

זה שיוצא ממנו אלי

והכי בא לי שכשנסיים

והתחת שלי ילהט וישרוף משוטים בדוגמאות שונות

אז הוא ילטף ממש טיפה

ויחדור אלי באחת

ואני אהיה שלו יותר שלו מאשר היתי של מישהו אי פעם

אני אכנע

ואקווה שהוא יהיה שם גם

מחבק את הכניעה שלי ומבין שעשיתי צעד נוסף