לזכר ימי התום

כל כך לבד כל כך קטנה כל כך לא מוערכת

ועכשיו כבר כל כך לא אכפת

אני פורשת...אתם יודעים שאין לי את האומץ אבל אני אנסה

היא לא מדברת איתי כי היא חושבת שאני מעדיפה זין

היחידה שלי  שמה עלי פס

אבא שלי לא מדבר איתי כי אחרי שאמרתי לו שהפסקתי לעשן

אחי זרק את הבדלים והעפר של הסיגריות במקום בפח באיזה שקית של שקדים

אני בנאדם חלש קטן ודפוק

אין לי כח, לא התכוונתי לבכות היום כל כך הרבה

אבל בכיתי בגללי בגללו בגלל הכשלונות שלי בגלל חוסר היכולת שלי

בגלל האפסיות שלי

וזה נגמר, כי אין לי כח יותר להתמודד

כי נגמר לי מאנשים ומעצמי ומההתנהגות שלי

אולי אני באמת לא יודעת להיות חברה

אני לא יודעת להיות אישה

אני לא יודעת להיות בת

אני לא יודעת להיות שלך

אני לא יודעת להיות שלו

אני לא יודעת להיות של אף אחד

אני לא מאמינה לאחרים

אני לא מאמינה לעצמי

אני לא מאמינה בעצמי

לא נשאר לי כלום באמת באמת כלום

אין לי מה לאבד

יש לי רק לאן לשאוף, אבל...מי אמר שאני אגיע לשם

אני רצוצה קרועה שבורה בכל קני מידה אפשרי

ולבוא לבקש ממנו חיבוק ולראות פרצוף מאוכזב....זה הדבר הכי כואב בעולם

אין לי כח לאהוב אין לי כח להפגע אין לי כח להרגיש

ומה שאני הולכת לעשות עכשיו....אני הולכת לעשות לבד בלי לדווח לאף אחד

לא רוצה זין ליד לא רוצה שולט לא רוצה נשלט

אני רוצה פוקוס אני רוצה את השליטה שלי לעצמי

אני לא רוצה להרגיש לא רוצה לאהוב לא רוצה להאמין

אני- עבודה- כסף- אני- הגשמת שאיפות יעדים ומטרות

וזהוווווווווווווווווווווו

כלום מעבר כלום מסביב נראה אותי מתמודד עם זה למרות שזה לא יקרה

אחרי המון המון זמן כל מה שנשאר לי זה בקושי אני....

אני והדמעות והרחמים העצמיים

אבל את הרחמים אני אשים בצד עכשיו, כי יש לי כסף לעשות ויש לי עבודה שאני צריכה ולימודים

והצבא...הצבא המזדיין הזה עוד מעט נגמר פספוס שלי פספוס שלהם

מה שרציתי לעשות לא עשיתי המקומות שרציתי להגיע אליהם לא הגעתי

עיפתי מלנסות לעשות עיפתי מניסיונות לשנות

תעזבו אותיייייייייייי בבקשה לנפשי לבד בלי אף אחד אפילו בלי עצמי

בחושך שלי בכללים שלי בדיכאון שלי

ביי. (היתי אומרת שלום...אבל זה לא רלוונתי כל כך)

סקס, חלומות, משאלות, חברים, מכרים, אנשים, בלאגן, שאיפות, רצונות,ימים בצבא

אני חושבת שאני מקיאה מתוכי הכל, הכלללללל

הסבלנות שלי הולכת ומתקצרת, ההבנה שלי מתערפלת, החשיבה שלי כבר לא כל כך נכונה

יכול מאוד להיות שפיתחתי חשיבה בריאה אבל חשיבה בריאה שמשאירה אותי לבד

כל הסיבובים האלה כל החיפוש עצמי, זה היה צריך לבוא הרבה יותר מוקדם

ואם זה לא בא, כנראה שהיתי צריכה לדלג על זה

אני לא מתכוונת להתחסד ולהגיד שהתקופה הזו היתה רעה

ואני גם לא מתכוונת לצאת ביומרות ולהגיד שאני יוצאת בגמילה או מתחילה לשמור נגיעה

אבל אני בהחלט צריכה להוריד את המינון

אני בהחלט צריכה להתחיל לעשות סדר מול עצמי מול אנשים

זה לא הגיוני כל כך הרבה אנשים בחיים ברמה של אנשים שלא מכירים אותי ואני מרגישה מחויבת להם

ברמה של אנשים שאני לא מכירה אבל הם שם ואני צריכה לדווח להם

אני לא אשאר עם אחד לא כי אני ביגמית האופי שלי הוא מאוד מונוגמי תמיד היתי כזו

אבל בנאדם עובר תקופות בחיים ושאין מישהו אחד שיספק את מה שאני צריכה (תתפלאו זה לא רק סקס) אז יש עשרות אנשים שהם לא מספיק טובים אבל הם בהחלט ממלאים חורים

אולי הגיע הזמן לנקות את עצמי מזה, להגיע למצב של התמתנות וזה הרבה יותר קשה מלעשות את הבלאגן שעשיתי עד עכשיו

אני לא מפסיקה להזדיין, לשכב או כל דבר שאתם חושבים שהפוסט הזה אמר

אני פשוט...חוזרת לעצמי לאט , לעשות את זה עם התובנות שלי עכשיו במינון של פעם הסביר

בלי להתפרס בלי לחלק את עצמי.

שיהיה לכם יום מקסים

צילמתי את זה מזמן למרות שלאנשים זו תראה קומפוזיציה לא נכונה

כי יש יותר מידי שמיים אני ממש אוהבת את הצילום הזה

טיול שיהיה מוקדש לי, לצילומים שלי

לחוויות שלי, לאהבות שלי.

אבל אני רוצה הרבה דברים...אני יכולה לקפוץ לי!

לילה טוב

עריכה:20:30

בפוסט למטה היא רצה הביתה...זה הרבה יותר קל לרוץ הביתה שיש לך אחד כזה

והרבה יותר קל לך לאבד את עצמך שאין לך בית

אני יודעת שיש לי איפה לגור אבל זה לא הבית שלי מעולם לא היה

ועכשיו באמת...ביי