לזכר ימי התום

זה מגיע כל פעם בתקופת החגים, אני מניחה שזה עם ההתקרבות למשפחה

סוג של התרגשות, חיוכים בלי סוף ורצון להמשיך קדימה עם המון כוחות, אושר, כן אושר.

התעוררתי עכשיו אני הולכת לבשל איזה משהו ולנקות ובערב ומחר יש סבב משפחה לא מבוטל (המזל שכולם במרכז)

בדרך כלל אני מתקשרת לברך בשנה טובה גם את הדוסים, יסלח לי אלוהים אבל השנה אין בי את הדחף הזה

ובכלל אני לא מרימה טלפונים של שנה טובה יותר, את הגלויות של השנה טובה כמו כל שנה אני אעשה (אני מקווה שאני אספיק)

אין לי לא זמן ולא רעינות.

בכל מקרה לא כדי לקטר נכנסתי

שתיהיה לכם שנה מדהימה מלאה בקסמים הפתעות וניסים

שנה שתגרום לכם להבין את עצמכם ואחרים

שנה שתתחיל ברגל ימין שנה בלי תקלות מיותרות

שנה של שלום אהבה ואושר.

אוהבת המון א' אמילי

חלת דבש

הרבה דברים נאמרו בבלוג הזה על הקשר הסבוך שלי עם אמא שלי ועל זה שאני לא מסתדרת איתה

דברים קשים נאמרו פה...

שהיא קרה כקרח,

שהיא מסובבת,

שאני לא מפסיקה לריב איתה

והלוואי שההורים שלי לא יהיו ביחד

עכשיו לקראת המעבר ויום כיפור,אולי אפילו בגלל שהשנה באמת התבגרתי ולא רק גדלתי... כשאנחנו מסתדרות קצת יותר

רציתי לחשוף אותכם גם לפן החיובי שלה.

ברור שלכל אמא יש צדדים מעצבנים, אבל אמא שלי, היא... אמא שלי!

והיא גידלה אותי והיא אוהבת אותי, למרות שקשה לה להראות את זה לפעמים ולי היא לא תגיד כלום.

אמא שלי עברה ילדות קשה, מאוד, התעללות, אבא שיכור וכו'

לפני שנה וחצי אמא שלי התחילה לקחת טיפול תרופתי

בגלל איזה שרפה שפרצה באיזור שגרמה לה להתקפי חרדה,

אם תשאלו אותי זה עוד חוויות מהילדות שרודפות אותה.

אמא שלי היא אדם קשה, היא מדברת בטון מתנשא ומאיים, אבל היא לא עושה את זה בכוונה זו צורת הדיבור שלה

אמא שלי היא אדם חכם בטרוף ויש לה ידע נרחב על מיליון ואחת דברים.

היא יודעת לצחוק ולעיטים רחוקות גם לחבק, היא יודעת את התרופות לכל וירוס חידק ומחלה שאי פעם היו לי

היא דואגת לנו לכל אחד ואחת מהחמש נפשות הפועלות בבית

היא מכינה אוכל חם, כל יום,

לפעמים, כשהינו קטנים רצינו לאכול בחוץ ומה פתאום שרית ואורטל ואורן אוכלים בחוץ ואנחנו לא

ג'אנק...לא בבית סיפרנו.

אחר כך שגדלתי אכלתי המון בחוץ עם חברים מתוך בחירה מן השלמת איזשהו חסך

היום אני מעריכה את זה ואני מודה לה על כל דבר שבישלה אפתה ועשה אי פעם.

כשהיתי קטנה היתי מוקפת אהבה ומפונקת (היום קשה לראות סימנים של זה)

אחרי 9 שנים נולדה לי אחות שהיה לה מום בלב,

בזמנו לא קינתי ואהבתי אותה בטרוף אבל משהו בהורים שלי השתנה,

הם הפכו לבוגרים פתאום בוואת אחת הפסיקו לצחוק וניהיו לחוצים

לא היה להם זמן אלי, אני לא חושבת שהם שמו לב לזה אפילו,

היום אני יודעת שכשאחותי נולדה ואמרתי שלקחו לי את ההורים והביאו לי אחרים בבית חולים צדקתי,

ההורים שלי ביחד מגיל צעיר והם התחתנו, אולי לא מהסיבות הנכונות אבל אני יודעת שהם עדיין אוהבים.

ההתנהלות שלהם גם כשהיו הורים טובים היתה עם רוח שטות וילדותיות מסויימת, אני חושבת שאת רוב ההתבגרות שלהם הם עשו בגיל מאוחר, ואני התחלתי את שלי ביחד איתם.

כשגדלתי קצת ואחותי כבר יצאה ממצב שהיה לה אז קריטי ההורים שלי חזרו הביתה אחרי חצי שנה בבית חולים הלוך חזור

ישבתי בסלון עם אמא שלי

היא לא חיבקה אותי אז

ואני זוכרת את השאלה ששאלתי

זו השאלה הכי מפגרת שאפשר לשאול במצב כזה

אבל אני חושבת שאז התחלתי להרגיש כאילו מנדים אותי מכס המלוכה

"אמא למה את לא קוראת לי יותר כפרה?"

אני לא זוכרת את התשובה או אם היתה אחת כזו...

אמרתי לאמא שלי בפנים מליון דברים:

שאני לא אוהבת אותה

והלוואי והיתה לי אמא אחרת

ושהיא לא מכירה אותי

ועוד מליון ואחת דברים פוגעים

שאני מתחרתת עליהם ואין לי אומץ להגיד לה.

אני חושבת שבכל המרוץ הזה שכחתי להגיד לה משהוא אחד, שאני אוהבת אותה ומעריכה אותה

וכל הצעקות...זה סתם תסכולים של מיסביב שיוצאים לא נכון.

לפני חודש צעדתי צעד וגרמתי לה  לחזור לי לחיים התחלתי לשתף אותה באהבה שלי בלבטים שלי במשימות שלי...

אמא שלי היא בנאדם אדיר, חכם ורוב הזמן גם הגיוני

אני אוהבת אותה בכל ליבי באמת,

אבל כימיה זה עניין יותר מורכב,

לפעמים לא צריך להגיד הכל כדי להרגיש.

הלוואי והיא תדע כמה אני מצטערת ומעריכה אותה.

(פוסט השתפכות לא התכוונתי לכתוב את כל זה אבל היי...זו אמא שלי)

לחיי התחלות חדשות!!!

 הפוסט הבא הוא תזכורת לעצמי קניתי תרופות שיהיו לי בדירה.

פנסטיל,

לורטדין,

אדוויל,

מד חום,

פלסטרים,

משחה אנטיביוטית,

מגבונים,

גלולות.

קלגרון

סירופ לשיעול

אקמול צינון

תרסיס לאף

גלוקומין

שכחתי משהו?

מהבוקר ניקיתי וקרצפתי את הבית, כשסיימתי התחלתי בניקיון שלי

התחלתי לארוז דברים לדירה, יש לי המון דברים והמון מתוכם לא כדאי לי להעביר בשביל התקופה של הלימודים, אחר כך כשאני אסגור חוזה ליותר זמן במקום אחר...אולי

בינתיים ארזתי את הסבונים (ב-300 ש"ח) שקניתי

ואת השטויות שלי נרות תמונות וכיוצא בזה

מפחיד להיות מפוחד, אבל הנה אני עושה את זה שלב אחרי שלב

במעבר, באריזה פתאום אפשר לראות דברים שלא ראיתי מזמן יומן מסע יומנים של שנים קודמות (כל היומנים שלי משנת 2000 אצלי)

תמונות ישנות ודברים שמסמנים לי דברים שאף אחד אחר לא יבין.

בין לבין לנקות טפסים שהצתברו מהבנק אורנג' פלאפון וכל החברות הזבל האחרות.

אני חושבת שזה שגנבו לי שבוע שעבר את הפלאפון רק היה סימן לניקיון ולדרך החדשה

המון מספרים שלא היה לי אומץ למחוק נמחקו, חוץ ממספר אחד של בנאדם שחשוב לי אבל הוא בדיוק התחתן.

אני עדיין לחוצה מעניין המעבר ובעיקר מעניין הכסף

אבל יהיה בסדר אני בטוחה.

שבת שלום ומנוחה

לא כי זה טוב, כי זה מקום לעבוד בו :)

אני מרגישה יותר טוב אני מתחילה להירגע, ובקשר לסמים....

אני עוברת לרסקיו ופארמין.

שבועיים זה לא נורא, וזה בטח יותר מרגיע מחשיש, ובטח יותר בריא, אבל...מי יודע, תמיד ימצאו בעד ונגד.

שיהיה לכם יום מדהים