בקשה לי אליכם , אל תחשבו שרע לי. לא רע לי. טוב לי . טוב, טוב טוב .
מסתכלת בכל הפרקים הראשונים שלי.
חושבת על כמה שהשתנתי. כמה הדעות שלי השתנו. כמה הזיכרונות שלי השתנו. כמה הרצונות שלי השתנו. כמה המראה חיצוני שלי השתנה. כמה האופי שלי השתנה. כמה אופן הכתיבה שלי השתנה. כמה החלומות שלי השתנו. כמה האופטימיות שלי השתנתה. כמה הפסימיות הלכה והתמעטה .אפילו השירים ב- MPשלי הלכו והשתנו. אפילו הכתב שלי השתנה. אפילו הבגדים שלי השתנו. החברים שלי השתנו.אפילו הצפייה בתוכניות אחרות נהפכה לאחרת.
כמה אני השתנתי.
כמו במבוך עצמי,
כמו בים ענק שאין לו סוף,
כמו רכבת שדוהרת ודוהרת ולא מגיעה לנקודת סיום.
אני מצליחה לעיתים למצוא אותי.
ורק לפעמים, כי יש את הרגעים האלה שאני דופקת את הראש בקיר , או הולכת לישון בלי לשים לעצמי מטרה ואני לא מצליחה להכיר אותי.
אפילו עכשיו, עם כל השינוים האינסופיים האלה, אני טיפה טיפה נבהלת. אני לפעמים לא מצליחה לזהות מי אני, לא יודעת מה הציפיות שלי מהמסע הארוך שמחכה לי ויחכה לי.
כמו במבוך עצמי, אני מצליחה להגשים את עצמי. מיצוי עצמי. אפילו בפוסטים המסובכים שהייתי כותבת וכותבת, הייתי ויושבת ופשוט מוחקת כל מילה שנייה, וכאן אני אפילו לא צריכה לכתוב. המוח או הלב או לא משנה איזה חלק בגוף פשוט מכתיבים לי מה לכתוב.
מיצוי עצמי. הגשמה. ביטחון. אמון. אהבה. אופטימיות .
לפעמים אני לא מכירה אותי, אני נדהמת למה אני מסוגלת לעשות, למה אני יודעת לעשות והסתרתי את זה כל השנים.
אני פשוט יודעת, ואני פתאום נפל אלי מצברוח משונה שכזה, וגרם לי לכתוב את הפרק הלא אופייני לי בכלל.
אני פשוט יודעת, ולמה שאני יודעת שאני מסוגלת, שאין גבול למה שאני יודעת ויכולה ומסוגלת.
כל דבר שאני רוצה, אם המון נחישות, המון כוח פנימי, ואולי טיפה פיזי (אבל רק במקרים חמורים:) אני יצליח.
כי אתם לא תדעו אפילו הגבול שלכם נגמר עד שלא תצליחו.
תוכלו לכבוש את העולם,
אני מאמינה בי. ביכולת שלי. בדעות, הרצונות בחלומות, ובאופטימיות, שהן ייקחו אותי גבוה. גבוה- גבוה עד איפה שאני ארצה.
והרצון שלי?ממריא למרחקים.
''אולי לאלוהים יש מסע גדול יותר משאני עצמי תיכננתי . ''
תאמינו בעצמכם, בכל השיגעונות שלכם, כי זה מה שיגרום לכם להמריא למעלה ולהרגיש מיוחדים.
3>
אז מה השגתי עד עכשיו?!
הבנתי כמה אני אוהבת אחרי שאיבדתי.
התעייפתי.
ראיתי את עצמי בלי גשר בכלל .
התאהבתי .
הרגשתי מיצוי עצמי
הרגשתי שאני שווה המון
הכרתי המון חברים חדשים
למדתי .
הלחנתי שיר ישן שלי.
התגברתי .
התבגרתי .
השתנתי .
ביקשתי סליחה , ובאמת הצטערתי .
נפתחתי .
התחלתי דיאטה ..
לא אכלתי מתוק יותר משבוע .
בכיתי מאושר .
קראתי ספר .
הצלחתי לסיים משהו עד הסוף .
השקעתי באנגלית .
סגרתי מעגל .
נהנתי מכל השינויים שעברתי ועדיין נהנת =]
כונפה כן, אין מה לעשות תתמודדו:]
חוץ מזה אתמול באורבן מוטומיוזיק שבסוף כן הלכתי! היה כ"כ טוב
כיף לי להיות עם דיד, חבק רק שאת איציק פיספסתי=[
בבלוג זה
בכל הבלוגים
