לפעמים אני רוצה לקום במציאות אחרת...

במציאות ישנה

למרות הכול,אולי אני פשוט כבר לא פוחדת מהרע

כבר לא פוחדת מהאופל...

כבר לא פוחדת מהבור שאליו אני הולכת ליפול כל כך מהר שזה לא יכאב אפילו אלא רק יצרוב...

יצרוב כל כך חזק וישאיר צלקת אדומה וכאובה לכל החיים.

ופשוט כבר לא יכולה יותר

לא יכולה יותר לחיות בסרט רע

לא יכולה לעשות כל מה שאלוהים רוצה,כל מה שהוא אומר

כי אני פשוט כועסת...כועסת עליו

שונאת אותו ולא מכירה בו

הוא גורם לאנשים להאמין בו ואז תוקע להם סכין בגב ועושה את זה בדרך הכי אכזרית שאפשר.

וכל זה כי סבתא שלי מתה,לא שזה מעט...

אבל אני רוצה  להפוך את כל העולם ואם אפשר גם להרוג את כולנו...

זה כל כך כואב להבין שבסופו של דבר הכול יהיה רק זיכרון

גם הדברים שכרגע כל כך חשובים הם יהיו רק זיכרון

וכל כך מיעוטי חשיבות לזולת ולעולם כולו

כבר לא יודעת מרגישה שאני נופלת לבור מרגישה שאני מנוצלת מכל דבר

מרגישה שאף אחד לא יעצור ויחכה לי כדי שאני ירגיש יותר טוב

ומצטערת על זה שהסרט הנע שנקרא חיים אף פעם לא יעצור,אף פעם לא עוצר

הוא רק ממשיך והורס ונוטש אנשים כשהם מגלים חולשה וצריכים זמן לנוח...