אני לא יודעת כל כך מאיפה להתחיל או מה לכתוב...

מה כבר אומרים למישהו שכבר לא פה?

מה יעזור אם עכשיו אני יספיד אותך או משהו?

מה יעזור אם עכשיו אני יכתוב לך את המכתב הזה?

ומי אמר שתקרא אותו?

ועכשיו,13 שנה אחרי הבת שלך מספידה אותך...

בדיוק באותו יום 13 שנה אחרי הבת שלך זוכרת אותך,

בדיוק באותו יום הבת שלך הולכת לקבר שלך,

בדיוק באותו יום הבת שלך מקשיבה להספדה שלך,

בדיוק באותו יום הבת שלך כותבת לך,

בדיוק  באותו יום הבת שלך בוכה עליך,

בדיוק באותו יום הבת שלך אוהבת אותך,

בדיוק באותו יום הבת שלך מתגעגעת אליך.

הבת הזו שלא הכרת

הבת הזו שרצית שתיוולד

הבת הזו שבדיוק 11 יום אחרי שהיא נולדה נפטרת

הבת הזו שלא הכירה אותך

הבת הזו שלא מרגישה חלק מהכול

הבת הזו שלא מרגישה זכות להספיד אותך

הבת הזו למרות כל זה כל כך מרגישה חלק ממך!

אבא...

כמה מוזר אני מרגישה להגיד את זה,

זו מילה מוזרה...

אבא,באמת גורמת קצת לצחוק....

אל תדאג,

המילה הזו שמורה לך...

לא ישמעו אותה יוצאת מפי

בחיים לא!

כי אתה אבא שלי,אתה!

אתה אבא שלי ולמרות שאתה קבור לא יודעת כמה מטר מתחת לאדמה

ולמרות שאף פעם לא ראיתי אותך חוץ מבתמונות

ולמרות שאני לא מכירה את הקול שלך

לא מכירה את המגע שלך

לא מכירה את ההרגלים שלך

לא מכירה את האוכל שאתה אוהב

לא מכירה אותך.

אני אוהבת אותך!

אוהבת אותך וכל כך מרגישה חלק ממך!

ואם מלאך היה יורד לפתע משמיים ואומר לי לבקש משאלה אחת לכל החיים,הייתי מבקשת לראות אותך,

לראות,רק לראות,לא לגעת,לא לדבר,רק לראות ולדעת מי היית.

רק שתדע שלמרות שבכל פעם שמישהו שואל אותי עליך 

או שמישהו שלא מכיר אותי שואל אותי על אבא

אני עונה בעדישות...

זה לא אומר כלום!

תיהיה בטוח שאתה כל כך חסר לי,

תיהיה בטוח שאני כל כך אוהבת אותך,

תיהיה בטוח שאני כל כך מרגישה חלק ממך!

ואתה?

מרוב זיוני שכל עלי שחכתי אותך,

מה איתך?

איך שם?

אתה לא תענה אה?

בסדר,שיהיה...

"מרוב זיוני שכל עלי כבר שחכתי אותך..."

'זיוני שכל'בטח אתה לא שמח מזה שהבת שלך מדברת ככה...

אבל זו הבת שלך!

אני לא מזזלת,בחיים לא!

לא זלזלתי באמא שלי,זאת אומרת אשתך...

לא זלזלתי בסבתא שלי,זאת אומרת באמא שלך...

ואני גם לא יזלזל בך....

אז נכון,נכון שאני מזלזלת במשפחה שלך

ונכון שאני ממש לא רוצה להיות איתם בקשר...

זאת אומרת,בתקופה שהכול היה כואב הם לא היו שם...

מאז התבגרתי וגם האחים שלי,זאת אומרת הילדים שלך,וגם אשתך התגברה

אולי לא שחכנו אותך אבל התגברנו על זה,תיהיה בטוח...

היום אני כבר לא צריכה אותם...

אני לא שומרת טינה או משהו

פשוט לא צריכה טובות...

אני לא רוצה שתכעס...

אני מרגישה כל כך טפשה עכשיו,מדברת למישהו שמת...

אבל אני יודעת שאתה תמיד איתי,

אני מרגישה אותך לידי,

נותן לי עצות,

מראה לי את הדרך הנכונה,

ומנגב  לי את הדמעות...

וזה שאני לא מכירה אותך?

זה לא נכון!

אני מכירה אותך...

אז מה אם אף פעם לא דיברנו?

אז מה אם לא חיבקת אותי אף פעם חיבוק של עידוד?

אז מה אם אף פעם לא רבנו?

אז מה אם אף פעם לא דיברנו...

אז אבא בקיצור באמת שכבר אין לי מה לכתוב...

אבל לסיום...

מה אתה חושב?

איך העולם?

איך אני?

אולי איי פעם

אולי כשאני אמות זה יהיה לנו נושא משותף לשיחה...

ושתדע שבחיים שלי לא הרגשתי כל כך קרובה אליך כמו עכשיו,

בחיים לא הרגשתי את היד שלך עוברת על פני ומנגבת לי הדמעות יותר מעכשיו

תדע שבשבילי?

אף פעם לא נפטרת

אף פעם לא מתת

אף פעם לא נהלמת

בשבילי אתה קיים,ואתה כאן לידי...

אבא...

אני לא מזמינה או מבקשת ממך לבוא אלי בחלום,

אני מצווה עליך,בוא אלי לחלום אני תמיד משאירה דלת פתוחה...

היא פתוחה בשבילך...

אה ואבא?

אני אוהבת אותך :-*