אולי לא בובה

אולי מרגישה

אולי אוהבת

אולי מחבת

רק חבל שזה כואב

סתם עוד קטע עליו...

חפשתי אותך...

חפשתי,רציתי את לבי לתת לך

מצאתי אותך

מחייך חיוך תמים

של חיים יפים

חיים ורודים

חיים שלמים

אבל עינייך עצומות

אוזנייך אטומות

לבך מלא

כאילו אין בו עוד מקום

עכשיו הבנתי

למדתי

השכלתי

אין בו עוד מקום

גם למילים

גם לחיבוקים

לצחוק

לבכי

ואם תשמע אותי צוחקת

ואם תשמע אותי בוכה

תדע שזה לא אמיתי

עד שארגיש מהי אהבה

"ואם תשמע אותי צוחקת

ואם תשמע אותי בוכה

תדע שזה לא אמיתי עד שארגיש מהי אהבה"

כמה עצוב אבל כמה נכון!

ביי עפתי לחפש גג לקפוץ ממנו

לפעמים עדיף להיות בובה מאשר לאהוב ושיכאב....

לא רציתי לעשות פוסט  עצוב ובמיוחד שאחרי השאלו ודברי העידוד שכתבתי...

"אני מאוהבת"אמרתי

"טוב לי!"אמרתי והוספתי חיוך

וברגעים האלה הוספתי עוד שקר לחיים שבנויים גם ככה מרשימת שקרים גדולה!

כבר לא מאוהבת,אני חושבת שזו רק אשליה שאי פעם אני יחזור להרגיש....

זה קשה להאמין שמרגע אחד או משפט אחד של "זה כואב לי ורע לי אז למה אני עושה את זה לעצמי?"

או "למה אני כל כך רגישה וטוטבה שזה כבר רע לי!?!?" אני יהפוך למפלצת חסרת רגשות?

רע לי

רעלי

רע לי!

אבל אני מראה שטוב לי!

פאק!עדיין בובה אני תמיד יהיה בובה!

יכול להיות שטוב לי ככה?