הרבה זמן לא כתבתי.

 

אני נמצאת במין שלוות נפש כזו, שלא טוב לי, ולא רע לי. למען האמת יופי לי.

גיליתי את ההנאה הקטנה של לישון. אני עסוקה כל כך שזה כואב.

אבל טוב לי. באמת. וזה לא אחד מהרגעים האלה שבהם אני חושבת שאם לא היה משהו שיעסיק אותי הייתי מרגישה נורא. כי זה לא ככה. אני מוצאת את עצמי מחייכת הרבה לאחרונה.

 

ואם נעבור הלאה...

 

אני כבר לא א-מינית! ואוו!

אני חושבת שאני מאוהבת. הוא... מוזר. מוזר מאוד אפילו. מיוחד.

והוא עושה לי את זה.

שזה נדיר בימינו, כבר מזמן לא רציתי מישהו. מקווה שיצא מזה משהו.

 

והפסקתי לעשן. זה קצת נורא קשה, במיוחד אחרי האייקון.

 

 

האייקון! לא כתבתי על האייקון!

 

לא כתבתי כאן שנים. וחבל. כי לפעמים היה לי מה לומר, מה לשתף. עם עצמי. אני יודעת שלא באמת קוראים את הבלוג שלי, אני לא באמת מעניינת מישהו חוץ מהחברים שלי, שממילא לא יודעים מה הכתובת של הבלוג הזה.

 

אה כן, האייקון:)

היה טוב. נכנסתי ל2 פעילויות(אם מחשיבים את אסיפת החברים של סטארבייס כפעילות..) כתבתי שאלון פאר חתיך ב'למה הצטרפתי לסטארבייס', והיא משעשע. אני מתה על אלון:) בכלל, האנשים של סטארבייס עושים לי טוב. אפילו אורי. שהוא קצת..מיוחד. והייתי ברוקי. דווקא כשהייתי במצב רוח לרוקי האווירה לא הייתה רוקי-ית. לא נורא, לא כזה הפסד, לא שילמתי בכל מקרה. וכן, קיבלתי תג סגל! זה עשה אותי נורא נורא מאושרת, באמת. אבל היה קשה.. במיוחד המחסור הרציני בגופרים!

 

טוב, אני צריכה ללכת. עופר מסיע הביתה.

אני עוד אשוב.

 

-דנה, מחייכת.