זה המשך(לא רציף) של הקטעים הקודמים:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=36091&blogcode=759655

והנושא הפעם - קשרים, כאלו ואחרים.

"רווית! תתעוררי!" ... רווית!!! תתעוררי!!!!!" - "מה.. מה? אמא? מה קרה?" "לא התעוררת!" - "מה? לא! למה לא הערת אותי? הפסיכומטרי! זה עכשיו! מה השעה?" "עשר וחצי" -"לא!! הפסדתי את המבחן!! מה אני אעשה עכשיו?!" "את הדרדרת חזק מאז שהתחלת לצאת עם היניב הזה. הוא לא טוב בשבילך, הוא והזקן שלו. מתי חזרת הביתה בכלל? לא שמעתי אותך נכנסת" -"מה זה משנה עכשיו? פספסתי את המבחן. כל החודשיים האחרונים.. כוס אמק! "תחזרי על מה שאמרת." -"סליחה אמא." את לא תראי אותו יותר, את יניב הזה. שום דבר טוב הוא לא מביא לך"  - "אבל אמא!!" "בלי אבל." -"טוב אמא.." "תחזרי לישון. עדיף ככה."

"אני שונא את איתי. שונא אותו. שונא שונא שונא. שונא כמה שאפשר לשנוא מישהו שאני אוהב. או אהבתי לפחות. אולי לא אהבתי אותו בכלל. אולי אהבתי את הדרך שבה הוא נישק אותי. או את המגע המהפנט שלו. או את ההרגשה שהוא נתן לי כשהוא הסתכל לי בעיניים כשהוא חדר לתוכי. או שזו הדרך שבה הוא גלגל את העיניים שלו כשהוא גמר. אומרים שתמיד מתאהבים בראשון.  פשוט לא ציפיתי שזה יגמר ככה. זו הייתה הפעם הראשונה שנתתי לעצמי להתמסר למישהו אחר. אינטימיות בגרוש. והוא פשוט קם והלך. אף פעם לא חשבתי שאני יכול להיות כזו נקבה בנוגע לרגשות, אבל.. לא הפסקתי לבכות ביומיים האחרונים. שימות."

"אני מוקף באנשים טיפשים. כבשים חסרות אופי. אני יודע שאני צודק. אני תמיד צודק. מה כבר אמרתי, נו באמת?! הם אומרים ששברתי לה את הלב. אכפת לי ששברתי לה את הלב? לא, לא במיוחד. מי היא בכלל? כולה פוסטמה מכוערת בלי יותר מדי אופי. והיופי? שלא נדע. הייתי בטוח שההורים שלה הם בבון וג'ירפה. היא לא ברמה שלי. כבר מזמן אין אנשים ברמה שלי. לעזעזל, רק שיפסיקו עם המבטים האלה, אני לא יכול עם זה."

"אני מאוהבת! מאוהבת. כן, כן, אני, רוני ליעד, מאוהבת. כבר הרבה זמן אני מחכה למישהו שימלא את החלל הזה בנפש שלי. והנה הוא בא. כל הזמן מתחבקים, מחזיקים ידיים, שוכבים אחד על השני. רומנטי ותמים באותו הזמן. אני לא מאמינה שפספסתי אותו קודם. הוא היה מתחת לאף שלי כל כך הרבה זמן!! אני ממש מאושרת. כל כך הרבה זמן לא היו לי הפרפרים האלה בבטן כשאני רואה אותו. את הצביטה הזו בלב כל פעם שאנחנו מתחבקים. הלוואי ונוכל להשאר ככה כל החיים"