והנה אני חוזרת מהלילה הראשון בטירונות.

בדרך הביתה באוטובוס, בעודי עוברת במסלול הכל כך מוכר של קו 173 מרכבת מרכז, נפלה עליי ההבנה שזה שאני בצב לא אומר שאני צריכה רק ללבוש את הצבע הזה ולנסוע חינם בתחבורה ציבורית. זה לא מן תוסף לחיים שלי, כמו שהעבודה הייתה, הפוך היה, בי"ס היה.

הצבא טובעני. פתאום הבנתי שהחיים שלי יהיו הצבא, ומה שנשאר מהחיים האזרחיים יהיה התוספת, הסייד-קיק, מה שאני אנסה לשמור עליו בסופי השבוע.

מעולם לא חייתי באשליה שזה אחרת, אבל הייתי צריכה את הדרך הקשה כדי לקלוט.

בהחלט כואב לי הגרון מרוב "כן המפקדת", "הקשב המפקדת" "לקבלת המפקדת", אבל בינתיים אני נהנית. אני בכיתת האליטה, AKA המיועדות ל-, בעלות פרופיל וקב"א גבוהים. אחלה בנות. מצחיק איך שברגע שנכנסים למדים, קשה לזהות מי הפרחה ומי הפריקית. כולנו בני אדם בסך הכל. צבא מכניס אותך לפרופורציות.