לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


לשעבר "קסם, קסם"

כינוי: 

בת: 36

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

I'm gonna push the button


אני לא חושבת שיש לי הרבה מה לומר על הייצוג הישראלי באירוביזיון.

היו שם שירים טובים, פרפורמנס יפה, דנה אינטרנשיונל בגרסה האירופאית (הרבה יותר גברית) ומנחה יענטו חתיך.

ברגעי ההצבעה הגעתי להבנה ששום ישראלי In his right mind לא יצביע לשיר המזעזע הזה, גם אם מדינה הייתה יכולה להצביע לעצמה.

מקרים כאלה גורמים לי להתחיל להיות פעילה בסצנת המוזיקה הישראלית וללכת לייצג בעצמי את המדינה, או להקים לתחייה להקה כמו היי-פייב, כי טיפקס?

שיימחקו כבר.

 

נכתב על ידי , 11/5/2007 11:29   בקטגוריות ביקורת  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גילויים חדשים ומשמעותיים לגבי אנשים בחיים שלי.









 


חזרתי מוקדם מהמצופה, ואני מקווה שזה יהפוך להרגל.


בכל מקרה - היום רציתי לכתוב על כל מיני דברים שגיליתי באנשים לאחרונה.


כל מיני דברים שפעם לא הפריעו לי ועכשיו עושים את זה, או כל מיני דברים שלא ראיתי אף פעם באנשים האלה.


 


מעיין למשל. הבלונדינית. חברות טובות 9 שנים, ופתאום ראיתי אותה באור שונה לגמרי. ראיתי אותה מטומטמת. ממש ממש ממש מטומטמת. מטומטמת ואגוצנטרית. ולא אכפתית גם נכנס לרשימה. היא ממש הגעילה אותי בגרמניה. נסענו ל13 יום, וכבר אחרי יומיים היא נמאסה עליי. זה מוזר. לא ראיתי את זה בא.


 


ענת, הזאתי עם הוורוד והמנצנץ. הכל כל כך ורוד ומנצנץ שאת לא יכולה לשים לב שלאנשים אחרים רע? שכל פעם שמישהו מנסה לדבר איתך את מעבירה נושא לנושא מטומטם, ואז מתחילה לצחוק? שגם שמאלצים אותך לדבר על משהו שממש לחוץ כל מה שאת יכולה לומר זה 'לא יודעת'. בסדר, אני לא מאשימה אותה. יום אחד זה יפסיק. כי גם אני אופטימית,באמת.  אבל אני לא סוגרת את עצמי בפני צרות.


 


פאנו. פאנו מותק. אבל.. היא כל כך מושפעת משני שזה עושה לי רע.  היא נורא חלשת אופי, אבל לפחות היא מודעת לזה. וזה עוד בסדר.


 


חן לא יודעת לרקוד. באמת. וזה מצחיק ללמד אותה, כי ללמד מישהי שלא רקדה בחייה ריקוד בהתעמלות.. זה... מממ.. לא משהו. בקטנה אבל:)


 


מעיין-תמר'אה, פשוט משתכרת כל הזמן. ולא אכפת לה לנהוג אחרי זה, כי זה "עבר לה". חבל לי עלייה, בגלל שאני כל כך אוהבת אותה. לא רוצה לחשוב מה אני ארגיש אם חס וחלילה יקרה לה משהו.


 


חוץ מזה גיליתי שהמון אנשים מסביבי בורחים לוודקה פרפקט שלהם בכל הזדמנות אפשרית. למה וודקה?! זה מגעיל! צאו מזה! חוץ מזה, לא הגיוני שהוודקה היא הדרך היחידה שלכם להשתחרר. זה חבל. אני חייבת לציין שבשבוע שעבר השתחררתי. לגמרי. מריקוד בשברולט.. זה היה ממש טוב. ממש להתחבר לעצמי בעזרת מוזיקה שאני אוהבת. למה אלכוהול? חסרות לכם בעיות בריאותיות? עישון מאסיבי ושתיה מאסיבית. שום דבר טוב לא יצא מזה. אבל הן נהנות. אני אוהבת לשתות בירה מדי פעם. יין אם יש. קוקטיילים אם יש כסף, אבל לא שום דבר שהמטרה היחידה שלו היא השתכרות. זה כמו לאכול בשביל להיות שבע. אוכלים בשביל הטעם, לא בשביל השובע. אבל לא כולם ככה, ו..אין מה לעשות. למען האמת יש. יש הרבה מה לעשות, אבל אני לא מרגישה משמעותית מספיק בעינייהם כדי לומר להם משהו. מי אני שאפגום להם בהנאה? וזה לא שאני סובלת או משהו, אני פשוט.. רוצה שהן לא יסבלו. יש לנו כבר 2 בחבר'ה עם כבד לא מתפקד, בלי קשר לאלכוהול. צריך עוד?


 


טוב, אני צריכה לעבוד.


דד ליין..


 


-דנה, מהרהרת.


 


טו
נכתב על ידי , 5/11/2004 12:21   בקטגוריות ביקורת  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



13,705
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , מדע בדיוני ופנטזיה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לWR.Dana אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על WR.Dana ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)