עיגולים שחורים במקום עיניים

ראיתי בבלוגים אחרים שעניין צרפת מעסיק לא מעט אנשים, אז החלטתי לכתוב גם על הסוגיה הזו.

הצרפתים, או בשמם הרווח בנתב"ג: "הצרפוקאים" הם עם מאוד מיוחד, הם קצת יותר המוניים מישראלים וממש אי אפשר להגדיר אותם כאירופאים אופיינים.

כל עובד יודע שהטיסות לשארל דה גועל הם הטיסות הכי לא סימפטיות בלשון המעטה...

זה מתחיל בכך שבצ'ק אין מנסים לתקשר איתם (ללא הצלחה...) ואז ברגע שאמרת את שתי המילים היחידות שאת יודעת בצרפתית- חלון או מעבר? זהו! חרצת את גורלך, מעכשיו הם בטוחים שגדלת על חוף הים במרסיי, אז כל אחד ימצא פתרון אחר, החרוצים שבינינו ינסו להסביר שהם לא מדברים צרפתית, חלק ינסו לדבר עם היידים, אני פשוט אומרת על כל דבר שהם אומרים "ווי" (ולא מבינה כמובן מילה- רק מרחמת טיפה על הדיילת במטוס שתחטוף את הצעקות...).

זה ממשיך בעובדה שפתאום כל נוסע שני על הטיסה צריך כסא גלגלים למרות שהוא מסתדר מצויין בחיים גם עם שתי רגליים, אבל כשמגיעים לדיוטי פרי, עוד לא הספקת לעזור לו לרדת מהבאגי והוא כבר עם 10 J&B   ו 20 פקטים של מרלבורו ביד.

ולמזלי , זה נגמר בעליה למטוס, שם קשה להם נורא להבין את התיאוריה המסובכת של למה מעלים למטוס קודם שורות אחוריות. אז בסוף אחרי שכולם על המטוס אפשר לנשום לרווחה ולחכות ל push back שיקח כבר את המטוס הזה הרחק מכאן, ולרחם על דיילי האויר שסגורים בתוך המטוס עם האוכלוסיה האיכותית הזו ולדעת שיש מישהו שסובל יותר ממך...

אני אסיים בכך שעם כל מה שכתבתי, אני מקווה שלא תחשבו שאני יותר מידי גזענית.