עיגולים שחורים במקום עיניים

רציתי לספר לכם על מקרה שקרה לי לא מזמן וגרם לי להבין באיזה עולם קפיטליסטי ולא הוגן אנחנו חיים.

באחת שביתות האחרונות בנמה"ת, לא זו של הסבלים עם המזוודות, שהייתה בדיוק ההפך מ"אהבת אדם",  אלא השביתה האחרונה של ההסתדרות.

להזכירכם, פסקו כל ההמראות והנחיתות בשעה 6 בבוקר. הגענו, כל הצוות, לדלפקים ותפקידנו היה לשבת ולהסביר לנוסעים שאין טיסה והם סתם באו ( וזה קשה להגיד את זה לזוג קשישים מאירופה שהגיעו מנצרת במונית ועכשיו הם צריכים לחזור לשם) ומעלינו השלטים " flight cancelled " אז רוב הזמן שתינו קפה ואכלנו במבה, אבל היו קצת ויכוחים מחרישי אוזניים, כי  לך תסביר לנוסע למה כל החברות הקדימו את הטיסה  לפני 6 בבוקר ובריטיש לידנו עושים הכל כדי למצוא לנוסעים שלהם טיסות חלופיות ורק החברה שלנו ביטלה את הטיסה  (שההמראה המקורית היא ב 8 ורבע) למרות שהיא הוציאה את המטוס כי הוא גם ככה היה בארץ והיה צריך לחזור עם הצוות אויר.

בקיצור, פתאום הגיע בחור צעיר ויפה, הוא קיבל את הבשורות בצורה רגועה מאוד ואז ראינו שהוא הולך ויושב בצד על הרצפה עם פנים מודאגות אז קראנו לו (הוא בקושי דיבר אנגלית), והוא סיפר לנו שאין לו איפה לישון ונגמר לו הכסף.

בלי לחשוב פעמיים התחלנו לחשוב על פתרונות בשבילו, ברוח ההתנדבות וקצת בגלל הלוק, כל אחת התנדבה לקחת אותו הביתה, היה גם בחור אחד בעניין (עד שהוא הבין שהתייר לא בצד שלו...).

לבסוף, מישהי מצאה לו מקום לישון, ובלי להסס כל אחת הוציאה מהכסף שהיה לה בכיס ונתנו לו למונית.

ואז, יומיים אחרי, אני רואה את אותו בחור בטיסה. הוא חיכה שאתפנה ואז הביא לי כסף (רק ביורו) כל נסיונותי לא להסכים לקבל את הכסף עלו בתוהו.

בסוף הטיסה (שבוטלה) ישבנו וחשבנו איך זה שחברת התעופה הכי עשירה בעולם זונחת את נוסעיה בלי הינד עפעף, ואנחנו, שלא מקבלים מהחברה הזו כלום (כאב ראש בעצם) ומנצלת אותנו  בלי הפסקה עוזרות לנוסעים שלה ושומרות על שמה הטוב (כמובן שלא על זה חשבנו כשנתנו לו את הכסף..).

אז מוסר ההשכל שלי מכל הסיפור, הוא שהחברות הגדולות ימשיכו לנצל אותנו, ורק ההזדהות והעזרה שלנו, האזרחים הקטנים תציל את העולם.