מעולם לא חשבתי שתהיה לי סיבה לחזור לכאן. למעשה, אין ממש, אולי רק חצי סיבה. קאטפיש.

הייתי באמצע שיטוט באיביי בזמן שאני צופה בפרק החדש של "קאטפיש", מתבאסת מבפנים על כך שאף אחד בישראל טרם הרים את הכפפה לבצע גרסה ישראלית לזה, כשפתאום זה הכה בי - גם אני הייתי קורבן לקאטפישינג, אפילו מספר פעמים. ניסיתי להזכר בכל ההתקלויות המוזרים והאנשים ה"אפלוליים" שיצא לי להכיר בתקופת ההתבגרות המאוחרת שלי, אי שם ב2006-2008, כשעוד היו מפגשי ישראבלוג על הגג של עזריאלי וכשהיה עדיין מגניב להסתובב ברחבי תל אביב עם שלטי "חיבוק-חינם" (בלי שזה יחשב כהטרדה מינית). נזכרתי במס' חברויות אינטרנטיות שהתבססו בעיקר על שיחות קבוצתיות במסנג'ר של msn (כי האייסיקיו כבר התחיל להיות דיי פרוץ, ובכללי מעאפן), אבל לא הצלחתי להזכר בשם שלו. רק בשם שלה.

את פאלין הכרתי בתור טייגר לילי. הייתי עוקבת קבועה אחר הבלוג שלה, היא בשלי קצת פחות. מי שהכיר בינינו היה X, שלשם התיאור אקרא לו פיטר, עד שאצליח להזכר בשמו האמיתי (כביכול). פאלין, כך התברר לי, היתה פחות או יותר בגילי אז, אדמונית מפרדס חנה (הייתי מתבגרת מפריפריה צפונית, עם מעט מאד הכרות בגאוגרפיה ארץ-ישראלית, כך שלא כל כך ידעתי לעמוד את המרחק בין הבית שלי לפרדס חנה או כמה תחנות רכבת יש בין לבין). פאלין, אשר משום מה מתחברת לי לכינוי "ונדי", אהבה לכתוב בטורקיז (פיטר, עם זאת, העדיף בולד בצבע חום).

לפיטר לא היה בלוג פה, הוא נהג לבקר בשלנו ולהשאיר תגובות מוזרות. אם אתאמץ ואלך שנים אחורה, אולי אצליח גם למצוא את התיעוד לזה, וכך להוכיח לעצמי שלמרות מה שהמוח שלי מתעקש לומר לי - אין סיכוי שהשם האמיתי של פיטר הוא בכלל "בן", כי אני זוכרת בוודאות (?) שהיו לו 4 אותיות בשם וזה בטוח לא בראד. פיטר טען שהוא תל-אביבי ממוצא אנגלי ושהוא מעדיף תה על קפה. כינויו במסנג'ר היה God save the queen. פיטר מעולם לא רצה לשלוח לנו תמונות שלו, כך שכל השיחות איתו היו הבניית מציאות. עד הרגע האחרון הייתי מדמיינת אותו בתור גבוה עם שיער חום-שחור וחיוך ביישן. מעולם גם לא יצא לי לשמוע אותו, כך שאף פעם לא אוכל לשעת לבטח, האם היה לו מבטא אנגלי.

לפיטר היה פתיל קצר. הוא היה מתעצבן בקלות והיה לוקח לו הרבה זמן להרגע. פאלין ידעה את הדרכים להרגיע אותו, כך שתמיד כשרבנו בקבוצה, היא היתה פותחת איתו חלון שיחה פרטי וגורמת לו להרגע. זה היה קורה גם הפוך, כשפיטר היה רוצה להגיד לי משהו עליה, היינו עוברים לחלון השני והייתי מבטיחה לו שממני זה לא יצא, אני חומת המגן שלו.

ואז הגיע הפיצוץ. 

בכנות, אני אפילו לא זוכרת על מה ולמה. זה היה עוד יום רגיל, חזרתי מהלימודים או מה שעשיתי בזמנו והתחברתי כדי לדבר איתם. משהו לא היה בסדר או שפיטר היה עצבני מלפני כן ואני זכיתי לחסימה. חסימה במסנג'ר, משמעו שאיש הקשר נראה כמנותק ואין לך יכולת לשלוח או לקבל הודעות אלו/ממנו. התחננתי בפני פאלין שתדבר איתו, שתחזיר את המצב לקדמותו, אבל פאלין רק חזרה ואמרה שפיטר כבר לא רוצה לדבר איתי ושזה לא יעזור. במשך חודשים רבים כאב לי לראות את השם שלו ברשימת אנשי הקשר, לא מתעדכן ולא מתחבר. הרגשתי שמכל חומת המגן נותרתי בודדה, רק הכותל המערבי.

בהמשך למדתי שפאלין ופיטר נפגשו. אני לא חושבת שאהבתם, אם היתה כזאת, התממשה. 

לעיתים חשבתי שאולי הכל היתה תרמית ופיטר הוא בכלל המצאה. אולי כל הסיפור על הילד האנגלי עם האהבה למוזיקה שנחשבה "מגניבה" דאז, היה פשוט גרסת כיסוי לאדם עם בטחון עצמי נמוך. אולי החסימה שלו נבעה מהפחד שבסוף זה יתגלה. שמאחורי המסך ישנה דמות אחרת ממה שהיא מציגה את עצמה ושכמו ב"יום נפלא לדגי הבננה", ראיתי אותו מבפנים.

ניסיתי למצוא את פאלין במספר דרכים (מה שהתאפשר ברשתות החברתיות בימינו), אבל ללא הצלחה. בשביל למצוא את פיטר לא היו לי מספיק פרטים. הייתי רוצה למצוא את הדרך להתקל בהם בשנית, רק בכדי להרגיע את יצר הסקרנות שלי, רק כדי להוכיח לעצמי שילד הפלא שלעולם לא מתבגר הוא אכן יותר מרק אשליה.