הגענו להופעה היו שם אלפי אנשים חלקם מוכרים, חלקם רק נראים מוכרים ישבנו בדשא אני המעצבנת וחברה שלה שתיתי את המשקה האהוב עליי תוהה מתי יגיעו האחרים והאם יהיה כייף בהמשך, על השביל קלטתי מכר שלא ראיתי הרבה זמן קפצתי ממקומי לומר לו שלום והתעכבתי בשיחה איתו רק כדי לא לחזור לשם, למעצבנת, היא תעשה הכל כדי שארגיש רע... פתאום אני רואה מישהו מנופף לי מהמקום בו ישבתי לא ממש זיהיתי כי מאחוריו היה פנס שהעפיל עליו צל אז נפרדתי מהידיד והלכתי לכיוון לראות מי זה, זה היה השועל לשעבר שלי.
לבוש בגינס נמוך פדלפון עם חולצת פסים מכופתרת אלגנטית וואו הוא נראה טוב... כבר עבר חודש מאז ראיתי אותו מאז דיברתי איתו מאז חשתי אותו.. הרגשתי שהבטן שלי מתכווצת ואת העיניים שלי סוקרות אותו והרגשתי איך אני מחזיקה עצמי לא לשלוח ידיים לגעת בו, הוא שאל מה שלומי ומה חדש ואני שאלתי עליו לא ממש הקשבתי כי הייתי עוד המומה מלראות אותו, הוא שם לב לחצאית שלי ושאל אם זו החצאית השועלית ?? (כשהתלבשתי להופעה ידעתי שהוא יהיה שם וגם ידעתי שהוא יזהה את החצאית הזו ושזה יעלה בו זיכרונות טובים ואולי גם יעלה לו עוד משהו...) עשיתי מבט של איזה חצאית..?? אמממ... אאה... כן - ! - .
דיברנו עוד קצת ואז הוא הלך לחברים שלו... פתאום קלטתי, מה הוא עשה פה? איך הוא מצא איפה אני יושבת בין כל האנשים??
ואז המעצבנת קפצה ואמרה שהיא ראתה אותו עובר בשביל וקראה לו לפה... יופי!
האחרים הגיעו ושמחתי כל כך כי לא הייתי צריכה להישאר עם המעצבנת והלכתי משם איתם לשבת במקום אחר, קרוב לבאר, שתיתי עוד משקה המצברוח עלה והמחשבה שהשועל שם לא הפסיקה להעסיק אותי, רציתי לראות אותו להיות איתו לרקוד איתו לשמוח איתו
שלחתי לו הודעה שהעלמה הייתה שמחה אם רובין יביא לה משקה ויצטרף אליה לריקוד, קצת באיחור, אבל בסוף הוא הגיע קפצנו רקדנו השתוללנו כמו שרק איתו יכולתי, שטויות שרק איתו הרשתי לעצמי העיניים שלנו שקועות אחת בשנייה כאילו אין מסביבנו אף אחד כמו מחול מטורף רוח שטות אחת שכחתי את מה שהיה והיכן אני הרגשתי שרק אני והוא עכשיו כמו פעם. לתוך ההנאה נכנסו משחקי כוחות אני רצה אליו הוא תופס אותי מניף אותי מעלה ומפיל אותי על החול, אני קמה ומנסה להפיל אותו פתאום הפכנו לשועלים המשחקים בלהילחם חצי תמימות חצי משחקי כוח ... ואז הוא אמר- "את רואה, כמו פעם.. אנחנו ממשיכים לריב..." זה עוד יותר עיצבן אותי ואז הפלתי אותו והתיישבתי מעליו תפסתי אותו בצוואר ועשיתי בכאילו שאני חונקת אותו- הוא צעק לעברי- "יותר חזק" נתן אישור לכוח שהייתי זקוקה לו כל כך אידקתי את האצבעות חזק יותר והוא המשיך "יותר חזק... תחנקי אותי" אז המשכתי הרגשתי שהוא מאשר לי את שהייתי זקוקה לו כל כך הכוח מולו הלהגיב חזרה אז אחזתי אותו בצוואר יותר חזק ושאלתי בתיסכול ......
"מתי תמות? מתי תמות??"
כמובן שאחר כך הוא קם והלך, אני עוד לא הבנתי מה קרה שתיתי כל כך הרבה באותו ערב.... יומיים אחרי התקשרתי להתנצל והוא רק אמר בציניות האופיינית שלו שהוא לא יודע מתי ימות וכשזה יקרה הוא יתקשר לעדכן אותי...
ועכשיו אחרי 3 חודשים, אני כותבת את זה עדיין עם זיכרונות טובים ורגש אליו שמחה על כך שהוא עובר את המסע שלו לבד, עכשיו אני עוברת את אותו המסע שהוא התחיל כבר לפני 4 חודשים ומבינה שללכת בדרך מסויימת שהיא רק שלך אי אפשר ללכת יד ביד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
