פרק שישי
גבריאל החליף בזריזות את בגדיו ושם משקפי שמש, כדי שהאישה לא תזהה אותו, אם היא תראה אותו.
הוא רץ בזריזות החוצה אל האוטו, לחץ על הכפתור מאחורה, זרק את התיק שלו, מלא הדברים, אל תא-המטען הרחב.
הוא סגר את המכסה של תא-המטען בטריקה, הסתובב, ונשען עליו בנשימה כבדה.
"2 דברים גבריאל! הראשון, הוא ששכחת לקחת את מפתחות של הרכב. והשני, שכחת עוד משהו, אתה לא מקבל את המפתחות בלי פרידה מינימאלית ילד שלי" נעמה חייכה חיוך רחב אל גבריאל וניענעה את המפתחות בתנועה מזמינה.
גבריאל חייך בעצמו את החיוך הכי רחב שהוא זוכר שחייך בשנתיים האחרונות, רץ אל נעמה בקלילות, וחיבק אותה חזק חזק אל קירבו.
"אני אשאר איתך בקשר טלפוני"
"בסדר אמא"
דמעה נוצצת אחת זלגה מעינה של נעמה.
"גבריאל, גבריאל תן לי אוויר!"
גבריאל נבהל ומהר שיחרר את אחיזתו
"את בסדר?!"
נעמה לקחה נשימה עמוקה, הרימה את המפתחות ואמרה:
"קדימה ילד, אתה מאחר לבי"ס"
גבריאל נשק לה על לחייה, לקח את המפתחות ורץ אל הרכב.
"אני אתקשר אלייך בשעות הקרובות, תשארי ערנית בשבילי, טוב?"
"לא! מה פתאום שאני אשאר ערה בשבילך?! למה מי אתה בכלל?! הבן שלי?!" נעמה השיבה בציניות מופגנת.
"לכי לעזאזל אמא!" גבריאל זעק מבעד לצחוקו והניע את הרכב.
מכונית אמריקאית גדולה התחבאה ביציאה מהיישוב מורן.
היא חיכתה לג'יפ מסוים, ולנהגת שבתוכו.