בס"ד
לילה טוב נווה צדק
הולך לים, לומד, מסביבי כל כך הרבה ים וכל כך הרבה אין מישהו לחלוק איתו
חוזר לשכונה, פוסע ברחובות שלה, החדשים-ישנים, ומהם צועקת לה אנושות שהלכה כבר קדימה, שלא נמצאת תקועה באיזה חוסר שלמות בסיסי. אין זכר לקודש ואני מתעקש לקרוא לה', להכניס אותו בפנים ולא להשאר פה עכשיו ולבד.
נכנס לדירה, והיא בבדידותה, שחורה, מקק שוכב על גג מפרכס, מקרר עזוב בוכה מהחדר
יוצא לרחובות, אל הלבד של רחוב הרצל. הפלאפל חצילים סגור, כבר 22:00.. ליד ניבטת שדרת רוטשילד, עם הצ'ארם הרווקי, כ"כ מבין את האנשים, אבל כ"כ בודד לי להיות פה. בלי אף אדם מוכר לתושיה. וכל הדיווידקונטיננטאלזציה מסביבי.
קולות של כוסות יין ומנגינות מסעדה אווירתיות, מחניקות את רוח גרוני
כולם פה ואין פה אף אחד,
הרגליים חשופות, כרטיסי מאסג' על הריצפה.
אתה לבד יצריך ויוצרך.
אין אלוקים חיים באיזור לתושיה.
כלומר, הכי יש, אבל במה ששייך לעין, רואים כלום או רואים ביזוי..
שליח עקשן שלא מצליח להתרומם.
הדתיים נעלמים, מופיעים רק למנחה ערבית, אזכרה ושבת.
בית הכנסת יותר סגורים מפתוחים, יותר נטושים משמישים.
בן מיעוטים אני בתל-אביב.
די לי.
אל המרחבים
אל אמא אדמה.
שלום ים יפיפה ועצום,
שלום בית כנסת ובו כתיבת סת"ם,
שלום "מודעות"
שלום אנשים יקרים אך רחוקים לי
שלום לך עצב
הולך לחפש אוויר הרים למלא את ראותיי טוהר, שותפות וקודש
ואולי אחזור יום אחד.. מי יודע?
לילה טוב נווה צדק.