בבחינה מחודשת של השיר המקורי, החלטתי לשנות מעט את השיר ובייחוד את השורה האחרונה שמלכתחילה הציקה לי מאוד.

ושוב מאבק ואפר היא עולה,

בוערת וחיה, מעוטרת באהבה.

ואני כרגיל ניצת בלהבה,

כעיוור המתלהט אחר ניצוץ של תקווה.

מבלי משים מתלקח, שוכח כל כוויה.

מקווה לחזור לכתוב יותר, אולי בסוף הסמסטר-סוף התואר אני אחזור לעצמי.