כשצינה מזדחלת לאיטה ממארבה,

ויין פטישים לא ימנע את קהות כאבה.

למגעה החיוור הלב נאטם,

נחתם ונמק מסבל מיותם.

והנה שברירי אור ממגדלים לוהטים,

מבעד זגוגיותיהם חיים ניבטים.

מבטם הינו אור בקצה מנהרה,

או שמא רמז לזריחה שתבוא במהרה?

אך ללא דלק לבעירה לא תתכן להבה,

ללא אהבתו הכנה של עץ הערבה.

ולוואי ולא תכלה, כסנה הבוער,

ותבלום לעת עתה את הקור המסתער.