*Weiss*

ובכן אני כבר לא יודעת מה יהיה איתי..

מי אמר שי"ב היא השנה הכי טובה?

אין לי חבר, הבחור שאני רוצה עכשיו לפתע תפוס, כל יום אבא שלי מוציא עליי ת'עצבים שלו..

סוף י"ב אני מתגייסת..

החברות שלי קטנות ומפגרות...(אני אוהבת אותן, אבל הן מפגרות..)

כולם מסביבי קטנים ומפגרים..אנשים - תתבגרו!

אני תמיד דואגת לכולם חוץ מימני...

תמיד שוכחת מעצמי...

ועכשיו כשיש לי הזדמנות לדאוג לעצמי -

או שהחברות שלי הורסות, או שאני מוצאת דרך מקורית להרוס לעצמי בלי לשים לב אפילו..

אני צריכה קצת שקט...זמן לעצמי.

יש כלכך הרבה דברים שעושים לי רע.. יש לי בלאגן במוח!!

אני כבר לא יודעת איך להגדיר את ההרגשה שלי כרגע..

אני רוצה להאמין שיהיה בסדר..אבל קשה לי.

אני רוצה שמישהו יעזור לי, יתן לי סיבה להאמין, יתן לי סיבה לקום בבוקר ולחייך..

סיבה לקוות, להתאהב, לצחוק, לבכות, לחבק, לראות, להרגיש, לחיות..