איכשהו כאילו הכל הסתדר לי,
כבר לא אכפת לי מה יקרה,
אני רק יודעת שיהיה טוב.
אלוהים הקשיב לי,
הוא שמע את הפנייה שלי אליו,
הוא סלח לי על כל החטאים.
אולי זה נשמע דפוק,
אבל אני יודעת שזה נכון.
אז הוא גרם לכך שיהיה לי טוב.
ואני שמחה, אני מאושרת.
לא אכפת לי אם תהיה חבורה או לא,
ואם אני לא ארגיש בנוח אני פשוט אפסיק לבוא.
אני לא רוצה שזה יקרה, כמובן,
אבל עכשיו כאילו הכל נהיה פעוט יותר.
הכל טוב ויפה, זאת לא רק מעטפת.
עוד חודש וחצי ככה יש לי יומולדת,
אני יודעת שזה יהיה היומולדת הכי מושלם.
יותר מהבת-מצווה,
יותר מהכל.
כי טוב לי.
בטח עוד יום יומיים המצברוח שלי ישתנה,
כי בסה"כ אני מתבגרת, לא?
מצחיק אותי לקרוא לעצמי מתבגרת,
כי אני שונאת שמתרצים ככה התנהגויות,
אבל אולי זה נכון. אין לדעת.
אז מה?.. זה נגמר ביניכם?
רציתי שתדע שאני חולה עליך,
לא משנה עם מי תהיה, או מה תעשה.
אתה חשוב לי כ"כ,
וזה מציק לא שעוד לא נפגשנו.
אני אפילו לא יודעת למה,
מה רע במסנג'ר?
זה רע כי, כי אי אפשר לראות הבעות פנים,
כי אי אפשר לראות שפת גוף,
כי אי אפשר לדעת מתי מישהו מתרגש,
אפשר, קצת, אבל זה לא אותו דבר.
ולעומת זאת, אני מתבאטת יותר טוב בכתב,
והמרחק גדול,
ו.. טוב, ראית מה ניצח?..
אם לא ניפגש בסוכות אני אשתגע, מבטיחהD:
אוהבת מלא,
לילו3>
נ.ב.החוטיני בדרך, אני אודיע אם זה יצא לפועלD:
עריכה#17.10
הודות למיכי וחוגי, המשימה הושלמה;]
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
