"If I were you, holding the world right in my hands,
the first thing I'd do is thank the stars for all that I have.
If I were you..."
[Hoobastank - "If I Were You"]
המשפט הזה.. כ"כ חשוב.
אסור לה לשכוח, אסור לה.
יש לה הכל, נכון?
כל מה שהיא רצתה כל החיים,
אז הינה, תהני.
היא נהנית, עכשיו היא נהנית.
אסור לה לכעוס כל הזמן,
זה מעציב אותה.
אסור לה להתעצב כל הזמן,
זה לא בריא.
בן אדם שהוא עצוב וכעוס,
יש לו חיים ממורמרים.
ממורמרים ומרים.
והיא תמיד הייתה מאושרת.
כן, היא תמיד הייתה שמחה.
ככה הכירו אותה,
האופטימית-קופצנית עם הורוד.
זאת שתהיה מעצבת אפנה.
זאת עם החלומות שכן יתגשמו.
אז למה היא הרגישה כאילו זה קצת נעלם?
למה, היא פתאום הרגישה יותר עצוב מתמיד?
עכשיו הכל בסדר,
בדר"כ כשהיא עצובה היא לא מרגישה צורך לכתוב.
היא לא מצליחה להביע רגש.
רק כעס.
אבל המוזה איננה.
אז עכשיו היא כבר בסדר,
היא לא שוכחת את הפזמון מלמעלה.
היא שמחה. טוב לה.
היא יודעת, יש לה את כל מה שהיא צריכה.
ומה שלא, יהיה לה בקרוב. היא תקנה.
או תשיג. היא יכולה. היא יודעת שכן.
היא לא רוצה לשכוח את הקטע,
אבל היא מפחדת שזה יקרה.
היא מבקשת שתזכירו לה,
שהיא לא תעז לשכוח.
כי היא לא רוצה,
היא לא רוצה.
3>
לילו.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
