ובתוך כל הטרוף הזה, יש כמה רגעים שמשאירים אותי שפויה. בין מבחנים לבגרויות, למריבות וכשלונות ו.. אוחח כל כך הרבה דברים, גם מלחמה.
כמו השיחות הקטנות עם האנשים החדשים בחיים שלי, כי אני באמת מרגישה שמחה איתם.
ואין התלבטויות מיותרות, כשאני איתם... אני מי שבא לי להיות, וזה נחמד לשם שינוי.
אין בי יותר את הכוח להתייעצויות פנימיות לפני כל מילה שניה שיוצאת לי מהפה.
ואולי זה סתם בגלל שהם אנשים חדשים, מערכת יחסים איטית ולא מתקדמת עד הקצה, לא מסוכנת ולא פוגעת.דיבור אמיתי וכנה,
וגם חשיפה... אבל לא עד הסוף. תמיד אפשר להסתקרן מחדש, לגלות עוד משהו שלא ידעתי קודם...
אם להיות כנה, אני מכוונת לשני אנשים. אנשים שזה כבר מעבר לסתם דיבור... אני מקווה.
מקווה שאני לא משלה את עצמי.
אפשר לומר שהם מאתגרים אותי, הם מחדשים קצת ומגוונים.
ושלא תבינו לא נכון, אני אוהבת מאוד את האנשים "הישנים" שלי, הקיימים, כמו שהם... פשוט ככל שמכירים יותר, נתקלים גם בפגמים. בדברים שאתה לא מתחבר אליהם בבן אדם, מיד כשאתה פוגש בו... וזה בסדר.
אני פשוט שמחה שיש לי מעגל חדש בחיים, שלא חייב להיות קשור למעגלים הקיימים, משהו משלי שאני לא צריכה לחלוק בו, ומותר לי להגיד את דעתי מבלי לחשוב על ההשלכות על מעגל אחר.
זה מצוין, וזה עושה לי טוב.
רק שלא תחשבו שאני מזניחה 
.
רק את הבלוג יש לי האומץ להזניח, אבל לא אתכם.
נ.ב
מצטערת על כך שאני מדברת ככה, סחור סחור.. ולא ישר למטרה.
אני פשוט לא מסוגלת להגיד יותר ממה שכבר אמרתי. זה יהיה יותר מידי... חושף מבחינתי.
(די אירוני לומר, בשביל מי שכותב בבלוג אינטרנטי)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
