"אין מקום בעולם שלנו לאנשים כאלה", החזרתי לו חיוך עצוב.
אני חושבת על עצמי ועל הפעם שכמעט הצלת אותי.
אני חושבת על בנות פמיניסטיות ושירים של הביטלס שרק אתה מכיר.
"אין מקום בעולם..." אני ממלמלת ומסתכלת באדמה.
"את תיהי בסדר" אני נזכרת בפעם ההיא שישבנו שם על כיסאות גבוהים הקולות היו לא ברורים ורק -את תיהי בסדר- הידהד לי בראש בזמן שלקחתי שלוק מהמשקה המר.
אהבת להתווכח עם הבנות שחשבו שיכלו לאכול את העולם ובדיעבד היית כל כך נכון שאכלת אותן בביס אחד, באופן כזה שאף אישה שמאמינה בשיוויון לא יכלה, היית שווה והאמנת בשוויון באופן שאף אחד לא יכל לערער עליו.
אני זוכרת תרגילי מתמטיקה מסובכים שמתורגמים באופן מדויק על פי שירים של הביטלס, כל לך ישנים שאף אחד לא מכיר.
הסברת לי שמקצב ותווים הם כמו תרגיל מתמטי ופתרת משוואות מסובכות בעזרת נוסחאות שיצרת ממנגינה.
והכי אני זוכרת איך אהבתי להסתובב איתך בבית עם כוס חמה ביד באופן כל כך נינוח שכל אדם אחר היה מאמין שאנחנו בני זוג מהסוג המשובח.
איך אהבנו להסתכל האחד על השניה במרפסת ולא היינו זקוקים למילים כדי לדבר.
ואיך אהבת לחבק אותי בשקט וללחוש לי michelle...
בזמן שאני עם מחברת ביד מנסה ללמוד מספרים.
me belle
איך אהבתי את הריח שלך, משהו שמזכיר תה ירוק, מרכך כביסה ומשהו מעופש
Sont les mots qui vont tres bien ensemble...
"אין מקום בעולם לאנשים כאלה..." הוא קטע את הדימיון שלי
"הם שונים מאיתנו... הם לא כמונו, את צריכה להבין... יהיה בסדר"
tres bien ensemble היית תמיד ממשיך ללחוש לי ברצף לא ברור אל תוך האוזן בקול ומבטא משתנים שנמשכתי אליהם באופן שרק אתה יכולת להבין.
הסתכלתי בו והצטערתי בשבילו, הוא לא היה יכול להבין לעולם.
חייכתי אליו חיוך ריק.
"אז את מסכימה?" הוא חיכה לתשובה.
"אני..."
tres bien ensemble , המילים שלו עוד הדהדו לי בראש.
"כן... אני אבוא" חייכתי.
היית מבוגר ממני ב5 שנים וכמעט הצלת אותי.
אין מקום בעולם אני חושבת לעצמי.
כמעט הצלת אותי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
