ניסיתי לחשוב למה אני כבר לא כותבת, ולא שפעם הכתיבה הייתה כ"כ איכותית ומעניינת, פשוט חייבת להיות סיבה כלשהי לירידת תפוקה של משהו, לא משנה אם זה פה או בכמות ייצור שקיות השוקו של יטבתה.

אפשר להגיד, במידה מסויימת שטוב לי, וכשטוב כל הזמן כבר לא כ"כ כותבים, אבל זה שקר ממש גס, כי אני הרבה יותר בנאדם שמשתף בחוויות מאשר בכשלונות או נפילות או פחדים או וואטאבר, הרוב נמצא אצלי שם בבטן, עובדה לא משהו כשלעצמה.

כנראה שמרוב תעסוקה בלתי פוסקת פשוט לא יוצא, וגם שכבר משעמם הכתיבה פחות מושכת, כנראה בסופו של דבר שאנשים משתנים. באופן כללי די בסדר פה, אבל יכול להיות שהחורף הזה יוכתר כגרוע ביותר אי פעם. חוץ מהעניין שחורף אפעם לא עשה לי טוב, יש לי שק מלא תלונות לכל מי שנמצא סביבי, צריך רק לשבור את הקש, אפילו שאין לי גמל, והופס אני יתחיל לצרוח עליכם או לבכות, תלוי מה עשיתם (זה ייקרה גם אם לא עשיתם כלום). אורך רוח זאת כנראה אחת התכונות היותר נדירות אצלי במאגר, לא סתם לקח לי 10 שניות יותר מידי למצוא לה מילה נרדפת בהקשר המתאים, במבחן היום בלשון.

בנוסף לכל הצרות כולם מתחילים ללכת לי ולא מראים סימנים של חזרה, כאלה שקצת יותר חשובים לי וכאלה שקצת פחות. וזה יכול להיות סתם העלמות של ניתוק של איזה קשר וזה יכול להיות סתם התרחקות לא-מודעת, או בכלל. אולי זה בכלל בגללי כל ההתפרקויות האלה, של הקשרים והכל, ואולי פשוט זה מגמה שהיא חלק משינוי כללי, ואולי פשוט מצאתי לי גם אנשים אחרים, שזה טוב ונחמד וחשוב, אבל גם קצת מפחיד, כי זה מזכיר במראה הכללי את תקופת כיתה ו', וחברים של בצפר זה פחות כייף בדר"כ, ואולי פשוט אני צריכה לתת לדברים צ'אנס.

לתת צ'אנס לדברים, זה כנראה הפתרון.

שלום ותודה.