אז מה...באים לפה להרבה??
|
| 11/2008
עידכון אחרי הרבה מאוד מאוד זמן
נשאר הכאב..רק האכזבה..רק הרצון להמשיך קדימה ולנסות להתגבר..
אפשר להיות אופטימים ולהאמין שבדבר הבא זה לא יהיה...לא שוב ריבים,לא שוב ליכלוכים..רק אהבה זה מה שהלב רוצה ומבקש שיהיה..
אבל זה לא אפשרי ולא הגיוני כי כאלה דברים קוראים רק בסרטים..רק במקומות שאני בחיים לא אגיע אליהם.
אבל זה לא שאני מווותר אוו מרים ידיים..פשוט איך אפשר כל כך מהר לעבור..לשכוח ממה שהיה וללכת להתחלה חדשה.
הלוואי והייתי יכול להמשיך ככה כאילו מה שהיה היה ולא יחזור.אבל לא מסוגל לא נראה לי אמיתי ונכון למחוק הכל כאילו לא היה שם כלום.
אני לא מצטער על זה שזה נגמר..ואינלי ריגשות אשמה..אבל ההתקדמות המהירה והנסיון למחיקה אצלי מאוד מוזר ולא כזה..כאילו ש4 חודשיים היו סתם לפי דעתה...ועכשיו שזה נגמר אפשר לעבור אלה כאילו כל מה שהיה,היה ומעכשיו יש דבר חדש ומי זוכר מה היה בעבר..
יש את הרצון להמשיך..את הרצון לעבור אלה כי זה הדבר הכי טוב לעשותת...
ויש את ההסתכלות והתעניינות והחשיבה העמוקה איך יהיה הקשר הבא..האם באמת שווה המאמץ ושווה הדאגה והרגש והמחשבה על כל דבר שנעשה..אבל על מי אני עובד..אני לא מסוגל בלי המאמץ ובלי הדאאגה והשקעה והאהבה..וגם שחושבים שנעשה את זה אחרת ונשתנה זה לא יקרה כי ככה אני וככה אני נשאר..
דואג,אוהב,משקיע,חושב..אבל פתאום באה החשיבה האם זה שווה..האם לסבול עוד פעם אוו שאולי הפעם זה יהיה שונה..וזה יהיה הדבר שאני הכי ירצה....
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
