ושוב סיפרו לו סיפורים ועלילות עליי.אני שונאת את זה!

כתבתי לו מכתב,שאין אני יודעת אם הוא יוכל לקבל אותו בכלל.ואם הוא מוכן לו נפשית.

אני כלכך מבולבלת,

אני כלכלך עצבנית.

בא לי לעצום את העיינים,ולבכות דמעות שקופות,בלי שאף אחד יראה.

אני מקווה שהוא יבוא אליי היום.הלוואי

אני חייבת לנהל איתו שיחה רצינית,אני חייבת להבין מה מסתתר מאחורי כל החוסן שלו,כי

ברור לי שחלקו מלאכותי,זה כלכך ברור לעין,והוא כלכך לא משתף.

בתור האחד היחיד שאני סומכת עלייו (יש לי בעיה אני לא סומכת על אנשים!) הייתי מצפה לשיתוף גם מהצד שלו.

אבל אני לא הולכת ללחוץ עליו.

והחלטתי.אני לא שולחת לו שום הודעה,ולא מתקשרת,עד שהוא יזום לבד.

כן כן, לא לא.