וכבר אין בי כוחות,

כולם נעלמו.

אני כלכך מיואשת,אין לי תקווה,אני רק רוצה לצאת החוצה.

כל היום בהשגחות כל ארוחה אנשים חיים לי מהצלחת,סטונדטים מסריחים לפסיכולוגיה ממורמרים אוספים לי פירורים

מסתכלים על כולם אוכלים,

נועצים בי מבטים,

אומרים לאכול מהמגש או מהרצפה אם חס וחלילה נפל.

נמאס לי !!!!1

חבורת מתוסכלים ! אני שונאת אותכםםםםםם

אני לא יכולה לשאת את זה יותר,

זה מעל רמת המנשא שאני בנויה לשאת,

אני עומדת להתפרק,

אני יהרוג כאן מישהו,

ובקצב הזה,זה עוד יקרה !

ונמאס לי ועברתי יותר מידי.

אני מתענה כאן אני שונאת את תל השומר !!

כמה בדידות כמה שנאה כמה קנאה כמה אוכל,יכול להיות במקום אחד?

תגידו לי שזה חלום,בבקשה.

לאט לאט אני מתחילה להתפורר,

אני שונאת שמעירים לי על המשקל,על ההרגלי אכילה,על הלבוש,על הכל !

ועוד אומרים לי שלא רואים שבכלל עליתי 10 קילו,

אני שונאת את הצביעות שקיימת במקום הזה,

באמת שאף פעם לא חשבתי,

שהצביעות עד כדי כך עוברת גבולות,מרקיעה לשחקים,נושקת לעננים.

שונאת צביעות,שקרים,מרמה,תיכוכים,וכאלה שמרימים את האף יותר מידי,

ומעבירים ביקורת על כל העולם,כאילו הם מושלמים.