אני הייתי מסכמת את החופש הזה כ"הארה עצמית" והיוולדות חדש. במהלך החופש אני הבנתי ע"י דיבור עם חברות ודיבור עם עצמי, בעיקר, שאני לא צריכה לפחד להיות את מי שאני ולא לפחד לחשוף את עצמי בפני העולם , לאהוב את עצמי מבפנים
ומבחוץ, ולהיות שמחה עם מה שיש לא לחפש את מה שאין.
ופתאום לאחרונה פשוט משהו השתבש. אני לא יודעת מה אני.
הייתי אתמול והיום בים עם עוד כמה חבר'ה, ישנו שם, ואני וחברה שלי הלכנו לשירותים ופתאום התחילו לדבר איתנו ילדה ועוד איזה 2 בנים, והחברה שלי הצליחה להתחבר אליהם, ואני פשוט לא הצלחתי... אני ניסיתי לדבר וכל מה שאני אמרתי אני הרגשתי שאני אומרת שטויות ואני מפדאחת את עצמי. כשדיברתי איתם- דיי הייתי החוליה השקטה ביני לבין חברה שלי- כשדיברתי (שהיה פעם בה) הייתי עצמי דבר ראשון (משהו לא קרה כבר כמעט 3 שנים כשאני נפגשת עם אנשים חדשים.) ובנוסף, הרגשתי כאילו הם חושבים " לעזאזל מה עובר על הילדה הזאת.."
הרגשה הזאת דיי השפיעה עלי ובגלל זה אני פשוט לא יודעת מה עובר עליי. ז"א כל ההרגשה הטובה של אהבה עצמית והכל פשוט הלכו לטמיון.. ואני מפחדת לאבד את ההרגשה הזאת לתמיד..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
yumi chan