לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



כינוי:  סורה.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2012    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2012

עבר הווה עתיד


קוראת פוסטים שלי מלפני שנתיים שלוש, ומגלה דבר מפתיע. כלום לא השתנה. ההרגשה אותה הרגשה, והמילים אותן מילים. אז בשביל מה לכתוב מחדש כשיש הכל כבר כתוב?

 


חשבתי שתישארי לנצח..


אז חשבתי.
שנה שלמה, שנה ראשונה של התיכון, כיתה י', עברתי. בלעדייך.
בשנה הכי קשה בעולם, את לא היית לצידי, וגם לא תהיי בשנים הבאות.
ידעתי שאני לא אסתדר בלעדייך אבל חשבתי שזה יעבור מתישהו.. 
זה רק מחמיר עם הזמן.
כל יום שעובר מזכיר לי את הריקנות הזאת, מזכיר לי שלקחו ממני את החצי השני שלי.
אני לא מפתחת תלות שכזאת באף בנאדם יותר בחיי. אני לא מוכנה להפגע שוב.
אני לא מוכנה לבכות כל יום, אני לא מוכנה להזכר ברגעים הכי טובים שלנו יחד, ולדעת שהם לא יחזרו.
שכלום לא יחזור להיות אותו הדבר.
כלום.
שאני פאקינג לבד!!!!!!!!! ולא משנה כמה אנשים ינסו להחליף אותך!!!!!!!! אני תמיד אשאר לבד כל עוד את לא פה..
באמת חשבתי שתישארי לנצח.

חוסר סיפוק.


כרגע, התחושה היחידה שעוברת בי היא "לא מסופקת". 
מכל מובן.
אני מרגישה שיש פוטנציאל ענק בחיים שלי, ושהוא פשוט לא מתממש.
אני רוצה לטייל בעולם, לראות מקומות, לצלול, לגלוש, לפגוש אנשים, תרבויות, אני רוצה להינות.
אני רוצה שיהיה לי מישהו. אבל לא סתם כמו שהיה עד עכשיו. מישהו שאני אגיש נוח איתו, מישו שאני אוהב.
יש בי כלכך הרבה אהבה לתת, ואני פשוט לא מצליחה.
זה נוראי.

ריקנות.


הריקנות הזאת שמשתלטת על החיים שלי.. בכל תחום בחיים.

כשאני מנגנת, או אפילו שרה, אני לא מוצאת את הסיפוק בזה, ולא שום תחושת אושר או יעילות.

בלימודים אני מרגישה לבד, וכמובן שנורא משעמם, עם או בלי ריטלין,

וכשאני חוזרת הביתה אני עוד יותר לבד.

אני כבר לא מוצאת את ההנאות הקטנות, שלא נדבר על הגדולות.

ריק.. פשוט ריק. תחושה של חלל ריק אחד גדול.

אלו הם החיים שלי.

וכשאני מוצאת בנאדם שנראה לי מתאים לתפקיד של המושיע, זה שיוציא אותי מחיי השיעמום

אני ישר מדביקה עליו את הציפיות והתפקיד של אותו אחד, וכבר מההתחלה אין לו סיכוי להיות חלק בחיים שלי.

הוא הרי בחיים לא יצליח להעלות על כל הציפיות האלה.. אף אחד לא מושלם.

ובגלל זה הקשרים שלי מתפוצצים כלכך מהר ללא סיבה.

אני מרחיקה את כל מי שאני מרגישה אליו איזשהו רגש שמותיר אותי פגיעה מולו, רק בגלל שאולי הוא ינצל את מעמדי ויפגע בי.

זה הגיע למצב שבו אני לא מסוגלת לחבק מישהו כזה.. לומר לו מילים של רגש.. רק כדי שלא יפגע בי.

מצד שני, אני משתוקקת לקצת רגש, מצידי! לא מהצד השני.. אני משתוקקת להרגיש משהו בלי תנאים, בלי פחד.

לא יודעת אם לקרוא לעצמי נואשת, למרות שהמילה עלתה בי לא פעם,

אני חושבת שאני פשוט נפגעתי כבר יותר מדי, ונותרתי בנאדם בודד שהרגש היחיד שנותר בו הוא געגועים.

זה סתם עצוב..

 

אני לא יודעת אם ישלי דחף מטורף לבכות או שזה סתם בחילה מהקפה.

בכל מקרה, פוסט כזה עם City&Colour ברקע לא מעודד במיוחד..

ושוב, אני מסיימת פוסט שפספס את מטרתו-להביא אותי לנקודה שבה שפכתי כבר הכל.. ואני אפילו לא קרובה לנקודה הזאת.

 

 

 

אז מתי לדעתכם משהו ישתנה ואני לא ארגיש כלכך בודדה ריקנית מדוכאת ולוזרית?

 

אולי כשאני אתגבר על הנטישה הקשה שחוויתי לפני 3 שנים מצד הנפש התאומה שלי ועל האונס הדפוק שעברתי מיד אחר כך.

יום טוב :)

נכתב על ידי סורה. , 2/9/2012 02:02  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של M A R Y J A N E ב-22/10/2012 19:46
 





35,337
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסורה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סורה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)