הגיע למצב שבו היא כמהה ונואשת לחבר, ידיד טוב, תאום..

מישהו שיעמוד לצידה, שתוכל להישען עליו.

אפילו הגעגועים כבר לא בערו בה, רק תחושת ריקנות מילאה אותה.

בין הריקנות עקצו אותה תחושות כמו אכזבה, פספוס, רכושנות.

"אולי פספסתי את ההזדמנות היחידה שלי? אולי לא אוכל להרגיש.. אף פעם?" חשבה, אך שום תשובה לא צצה.

אשכרה הגיע למצב שבו אני נהיית בדיכאון כי סיימתי ספר, והעובדה שהוא הסתיים מדכאת אותי.

אני בסה"כ רוצה מישהו לצידי.. לא הרבה לבקש.