אתם נכנסים במהירות לחיי ובאותה מהירות יוצאים.מין רכבות שחולפות ואני איכשהו אפעם לא התחנה האחרונה,תמיד חולפת..
אנשים יורדים ומיד ממשיכים לרכבת הבאה,לא עוצרים לרגע,לא מסתכלים..לפחות לא באמת.
לא חושבים שאולי יש משהו בפנים משהו מעבר..
ולהם התחנה נראית נורא יפה אך ריקנית ובמקום לנסות ולמלא אותה אנשים פשוט ממשיכים.
ופתאום נעצרו שני אנשים,ירדו מהרכבת,וכשבאה הרכבת הבאה הם לא עלו עליה אלא נשארו..
הסתכלו,התעניינו,בחנו את הקירות..את ליכלוך הפיח שהותירו הרכבות שעברו...והחלו לאט לאט לנקות את הליכלוך.
ולאט התחנה היפה הלכה ונהייתה נקייה התמלאה באנשים כאלה שעברו וחזרו וכאלה שהגיעו בפעם הראשונה.
כל האנשים האלה עוברים בתחנה אך בניגוד לכולם הם לפעמים עוצרים יושבים וממלאים אותה באושר בלתי מובן.
הם לא תמיד מודעים לחותמות שהם משאירים,את ריח הבושם שלהם,את רעש הליכתם...
אך התחנה זוכרת ומנציחה בה כל אחד ואחד מהם,רובם מקבלים חלקות קטנות וכמעט בלתי מורגשות ואחדים מקבלים חלקות גדולות של הנצחה בתוך ליבה של התחנה.
אך אתמול..אתמול קרה דבר שלא קרה מעולם..
היה הבזק,אדם מקרי שירד ועלה מיד לרכבת הבאה,דבר שבכלל לא היה אמור להיות מורגש,
היה אמור להשאיר רסיס קל של ריח באוויר,זיכרון צילומי קטן של עיניים ירוקות וחיוך מדהים.
אך אותו אדם השאיר חותם גדול למרות שחלף כאילו נכנס בטעות לתחנה,לאחר שבוע הוא חזר,התיישב והביט סביב
אמר שיש לו התחייבויות לתחנות קודמות,אך הבטיח שיבוא לבקר כל שבועיים שלושה לסירוגין ככל שיוכל.
הבזקים,חולפים וחוזרים,לעולם נשכחים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
