you can feel it in your soul..

לעבור את התקופה הזאת.למרות שאני תמיד אומרת שזה לא תקופה, זה פרק מאוד ארוך שלא נגמר.

חבל שאין לי כבר כוח.

באמת חבל.

גם היום נדפק לי.אין אפרת.אוח.מגיע לי?להה.

משום מה בזמן האחרון אני רואה מאוד הכרחי את עניין ה"לפרסם שיר במקום פוסט או יחד עם פוסט" זה עוזר.כמו שאמרו פה אנשים בתגובות-זה תמיד נורא טעון השירים האלו כל אחד מקבל את המסר שלו, אבל הבלוגר שכתב תשיר בבלוג, רצה להעביר מסרים אחרים , זה מעביר אותם בלי מאמץ, בלי לנסות לכתוב את זה..כמו שאומר השיר"מישהו שר את זה קודם".הרי כולנו חווים בסופו של דבר כמעט את אותם חוויות.לצערנו או לטובתנו.

מצאתי פיתרון נוסף..חוץ מפיתרון הפנ' לתיא' ..אל תשאלו מה זה.מי שיודע יודע.זה אישי משו.

בכל אופן חוץ משינוי רפורמה שזה הפיתרון השני, ניתן גם לעשות להם קורס, או בכלל להמציא לכלל ההורים תקנון.שכולם יצטרכו לנהוג לפיו.לא יהיו חריגים לא הילדים ולא ההורים.כוולם שווים.נמשיך לחשוב.נמשיך לרצות.

הפעם כנראה המלחמה תאלץ להיפסק המחאות לא עשו טוב לא להם לפחות.אז אני יצטרך להיות בשקט-נכון נוגד את עקרונותיי כי מי שמכיר אותי יודע שאין כזה דבר שאני(!) יהיה בשקט -איכשהו -מתישהו.אבל הינה-תמיד יש פעם ראשונה מסתבר.

אאלץ להיות צבועה אולי.כי לא טוב להם האני האמיתי.זה פלצני טוענים.טוב כנראה שזה לא תלוי בי.ועוד הרבה פחות ממה שחשבתי.

זה נס אם מישהו יבין פה משהו.וזאת ממש לא הכוונה באמת, אבל קשה להסביר דברים.זה כל כך מורכב.

באמת.אני מצטערת.אולי גם על זה שאני זאת אני.

 

רוח עולה מן הים
גל מתקדם ועוד גל
מישהו בא ומבחין בי
מישהו בא ונבהל

אני שוכבת קפואה
קול מהדהד במרחק
מישהו בא ונושם בי
בא ולוחץ בי חזק

כל התחושות נשכחו כבר
כל הכאב נעלם
אין בי דבר להציל עוד
אין לי בכל העולם

רוח עולה מן הים
טעם מלוח בפי
מישהו לא מוותר לי
בא ונלחם במקומי

רעש קולות אנשים
צל מכסה את פני
מישהו בא ובוכה
לא אל תבכה, לא עלי

כל התחושות נשכחו כבר
כל הכאב נעלם
אין בי דבר להציל עוד
אין לי בכל העולם