אני לא בטוחה עדיין שעיכלתי מה קרה.

בכלל לא ציפיתי לזה, הכנתי את עצמי לנפילה, הגעתי עם כוחות נפשיים כדי לנסות כמה שפחות להפגע.

זה היה כל כך הזוי כל כך מציאותי והכי אמיתי באותו זמן.

ידעתי שלא טעיתי בה, שבחרתי נכון. היא פשוט הלכה עם הרגש שלה ונתנה להכל לקרות, מדהימה שכזאת! אני כל כך מעריצה אותה על מה שהיא עשתה כי אני חושבת שבמקומה הייתי בורחת. מנצלת את הפירצה, אומרת שלום, נמלטת וממשיכה בחיי.

אבל היא - לא.

אני לא חושבת שיש לה מושג כמה אני מעריכה את זה...

בחלומות הכי טובים שלי לא דמיינתי את הלילה הזה ככה, פשוט לא רציתי שזה יגמר אבל הזמן המשיך לנוע ואנחנו בתוכו.

ניסיתי לשבת ולכתוב את מה שאני מרגישה, את מה שהיה שם, את אותן התחושות האלה שבכל הקשרים שהיו לי עד עכשיו לא הרגשתי בכזאת עוצמה אם בכלל - לא הצלחתי לכתוב כלום!

אני חושבת שחוסר המילים הזה מעיד על כמה שזה חזק.

חיבוק זה לא מילה מתאימה לאותו חיבוק שהיא נתנה...

המגע - ... הנשיקה - ...

לא יכולה להסביר.

עצם הסיטואציה שהיינו בה שכל כך שמחתי שנמשכה מעבר למצופה.

ואם כן אפשר לתאר את זה במילים, אלו יהיו המילים:

אני מאחלת לכל אחד לחוות את התחושות האלה לפחות פעם אחת בחייו.

אז כן,

אני מאושרת שזה קרה, אני מאושרת עוד יותר שזאת היא, אני כל כך שמחה שבנאדם כמוה בכלל מסתכל לעברי... (רק חשוב לי לדעת שהיא לא נפגעה ושהיא כמוני - מאושרת, או לפחות שמחה...)

ומה שנותר זה לקוות שזה לא לילה אחד, שזה לא היה חלום, ושזה ימשך עוד הרבה זמן!

כי אני פשוט.......... חסרת מילים.