כל כך הרבה זמן חיכיתי ליום שבו חוסר הוודאות המטורף הזה יגמר וכשהיום הזה מגיע פתאום אני לא כל כך בטוחה שאני רוצה לדעת.

אני מפחדת. אני מפחדת מהיום שאחרי.

אני לא באמת יודעת מה עובר לה בראש אבל אני די בטוחה שזה לא יתאים לה, תחושה כזאת.

מהרגע שקבענו אני מנסה לחשוב על הסיבות שהיא תגיד לי כן והסיבות שהיא תגיד לי לא. לצערי מצאתי רק סיבה אחת בעדי. הסיבה הזאת היא פשוטה מאד - שהיא באמת מרגישה אלי משהו חזק והיא לא תרצה לוותר על זה. אבל אם להגיד את האמת זה נשמע מופרך ותמים מצדי לחשוב על זה..

אז מה יהיה אחר כך?

קצת יותר מחצי שנה רוב הזמן היא בראש שלי, הצמרמורת שהיא עושה לי כבר קבוע בזרם הדם. מה עושים?

איך ממשיכים כשאתה יודע שבחיים לא תהיה מאושר כל כך ולא תוכל לעשות אותה מאושרת כמו שהיא עושה אותך?

איך מתמודדים אחרי שקמים מחלום כל כך טוב למציאות שבה הוא לא אפשרי?

מצד שני אם זה מה שהיא רוצה וזה מה שיעשה אותה מאושרת... הרי השגתי את המטרה שלי, אמנם לא בדרך הכי אידאלית בשבילי אבל העיקר שבשבילה.

אני כנראה אצתרך לחפש את האושר קצת יותר בקטן ובמקום אחר...

שבת שלום שתהיה לכולם!

נ.ב

טאל אמרה שהיא תביא לי ממתקים למרות שאני לא אוכלת כדי לעודד אותי אחרי זה, וגם נלך לציפורלה להפיג את הכאב. :)

נ.ב 2

כמה מדהימה היא הייתה בבית החולים עם הילדים, היא פשוט מתנה לעולם הזה. אני כל כך שמחה שיצא לי להכיר אותה!

"ודאי שמת לב שהאושר הוא תמיד זיכרון, לעולם לא רגע ההווה, אה? אני משוכנע שמטעם זה, בין היתר, האדם שואף לחיות בזוגיות: כדי למתוח עד למקסימום את רגעי האושר בלי שייאלץ לנבור בעברו ללא הרף בחיפוש אחריהם, כדי לנסות להקפיא מעט את הדברים עם האישה שפעם הציתה את דמיונו, למרות הזמן המפכח. שכן אישה, לאמיתו של דבר, זה לא האושר, זה פשוט שכנוע עצמי להיתכנותו של אושר מוחלט.

האושר, בשבילי, אילו הייתי צריך להגדיר אותו, לתפוס אותו באיבו, הוא הרגש המוחלט שאני מרגיש כשאני מקשיב לשירים מסוימים או כשצבע השמים מוצא חן בעיני במיוחד. בכל פעם שיש לי צורך לשתף מישהו ברגעים האלו כדי להיטיב להמחיש אותם, צצה במוחי מחשבה על אישה אידיאלית. בכל פעם אני אומר לעצמי שהאלמונית, אי שם, שמסוגלת לחוש או להבין את אותה תחושה שלי ברגע זה ממש, היא גילומו של האושר. (הייתי מאחוריך\ ניקולא פארג)

נראה לי שאני לעומת הכותב מצאתי את אותה אלמונית...

אז למה אני לא מאושרת?

דוי.

חושך וכלום לא ברור לך, כל המחשבות מנותבות לכיוון אחד ואתה לא ממש בטוח, אתה לא ממש מבין אם היא אצלך ביד.
אתה לא יודע האם היא החליטה והאם זאת בכלל החלטה שלה, האם היא רוצה להתרסק/להמריא ביחד איתך.
אתה  די משוכנע שכן ובפנים קצת עצוב לך, כי אתה יודע שהאושר שלה הוא החשוב לך...
אבל אז אתה נזכר שהטבע אין לו דרך, אין בו היגיון ובסוף היא עוד תשמח בין ידיך ואתה תנסה לעשות אותה הכי מאושרת שאתה יכול.
בסופו של דבר תחייך לעצמך ותדע שהיא כל מה שאתה רצית ולא תדע אף פעם אם אתה זה כל מה שהיא רצתה.

שבוע טוב,

נוי.