ובייסורי האהבה שלי אלייך אין דבר המסב לי אושר רב יותר... |
 כינוי:
דוי בת: 33 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2010
ומה אם אתה ממש רוצה את הבלתי מושג?
כל כך מפחדת.
זה מפחיד כאשר הכדור כבר לא בידיים שלך, כשאין לך יותר מה לעשות, כשהכל
תלוי במישהו אחר.
אבל לא מתאים לי לקרוא לזה חוסר אונים, זה לא ככה בדיוק...
ובכלל, אין מילים או צירופי מילים שמצליחים לבטא את מה שאני מרגישה, זה
מרגיש כאילו אין איך להתבטא. שום דבר לא חוסם אותי - חופש הביטוי ניתן לי,
אבל דווקא המילים הן המגבילות אותי.
הייתי רוצה לתת לה להרגיש את מה שאני מרגישה.
כרגע אני כועסת על עצמי. אני אשמה?
נראה כאילו אין אשמים ובכל זאת. במה?
אני יודעת שלא אצליח לסלוח לעצמי על זה אף פעם.
על מה? על זה.
לא יודעת....
הסתכלתי לרגע על התמונה שלה ופתאום הבנתי שברגע אחד אולי הבלתי מושג יחזור
להיות בלתי מושג.
| |
יושבת ובוכה.
הכי עצוב זה כשאין לך סיבה לבכות ופתאום הבכי יוצא ממך ואתה לא יודע למה.
יותר עצוב זה לבכות כשיש לך כל כך הרבה סיבות לבכות ואתה לא יודע מאיזו סיבה אתה בוכה.
אני יודעת שזה לא הגיוני מבחינה לוגית, אבל מבחינה נפשית אני מרגישה שמה שקורה אצלי עכשיו זה שילוב של שניהם...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
