החיים האלטרנטיביים שלי

ולא, זה לא עוד פוסט זימתי, לכל אלה מכן שכבר חושבות, זית הא? זית הא? אז לפעמים סיגר הוא רק סיגר ולפעמים זית הוא זית.

שכן, רבות מכן באות אליי ושואלות:

"הו גלוריה, אלילה שלנו, גלי לנו סודך. את שכל יומך עסוקה בלעבוד בישיבה, כשפיך כל הזמן מחפש לו עינוגים ותענוגות שונים. הו את, איך את מצליחה לשמור על גיזרה שהיא תאווה לחך, ועל גוף 100ם שכזה?"

אז אענה לכן כהי לישנא, דברי אודטה חיים: זית!

אומר זאת שוב לאט: זית!

ושוב, זית הוא רק זית לפעמים. לא צריך לשוטט למחוזות מוזטל ההזויים. זית הוא זית.

אין כאן טעות פאלית ולא פאטלית.

זית!

זהו הפתרון. בייחוד אחרי שפינחסה כבר השתלט על עניין הגזר הגמדי, שהיה הפתרון באמריקה אבל בארץ הוא פחות פופולרי, אז זית.

שכן, בישיבה עבודתי מתבצעת, כשרק ידיי ואצבעותיי נעות. והפה? חייב עיסוק כלשהו. וכך כל היום כולו בולס הוא הפה. אולם אם הפה בולס, הרי הישבן טופח לממדים שהקילמנג'רו קטן עליו (הוכחה בקיאות מרשימה בגיאוגרפיה!). ושוב אומר זאת רק עוד פעם אחת: זית!

כן, בליסת זיתים. ממה נפשכן, ש100 גרם זיתים מכילים רק 164 קלוריות בעוד חפיסה ראויה של שוקולד מכילה פי שלוש קלוריות מזה. שלא נדבר על עוגות, ממתקים, וופלים, וופלות ושאר מוצרים עתירי קלוריות. וכך, הפה עסוק בזיתים, שניתנים למציצה (די כבר עם הרמיזות האלה, אוף!) גם הרבה אחרי שלשדם מוצה.

אז זהו סוד רזוני.

אה כן, והרעבה עצמית מדי פעם.