החיים האלטרנטיביים שלי

במורד הגרון מתחלקת מועקה.

זאת שורה מצוינת. מדי פעם היא צפה לי במוח. צצה לי במוח.

מעבר ליד חנות שמלות כלה. מתי זה יקרה גם לי? חתונה?

אנשים צעירים יוצאים עכשיו לבלות. אני עכשיו למיטה. למיתה? למטה?

הכלים מחכים לי בכיור. אין סיבה שלא אתן להם קצת תשומת לב. במילא כרגע זה הדבר היעיל והטוב ביותר שאפשר לעשות.

הבית ריק. שקט.

השטיחונים הושמו באמבטיה ובשירותים. הרבה יותר טוב עכשיו.

עייפות משתלטת עליי.

לפני זה צריך לשטוף כלים. טוב, אפשר תמיד להשאיר אותם למחר, אבל בשביל מה? הרי זה סתם מטרד, ולעבוד שוב לא אוכל כאן, מעצבנת הטכנולוגיה הזאת. כן, כותב הדיסקים לא עושה עבודה טובה. אולי זה קורא הדיסקים שלי. אולי.

מעצבן בכל זאת. עכשיו אצטרך להתרוצץ להוריי כדי לעבוד כמו שצריך. מעצבן.

ועוד יש מלא טלוויזיה לראות.

והכלים עדיין מחכים. למה אף אחד אחר לא יכול לשטוף אותם? אה, אין אף אחד אחר.

אולי אם ארחיב את המיטה שלי היא תהיה יותר ריקה. ואז אשים לב לכך שהיא ריקה, ואז אנסה למלא אותה בעוד בן אנוש לצידי. זה רעיון מעניין. בכלל, חבריי הופתעו מצרותה של מיטתי. כוחו של הרגל. ואולי ריקנות המיטה הגדולה רק תדגיש את הריקנות. ואולי

הכלים עדיין מחכים, מלנכוליות זעירה משתלטת.

זה גם משפט אהוב. מלנכוליות זעירה משתלטת. משתלטת.

אז הכלים עדיין מחכים, והכותרת תשונה לדיון בכלים. משהו כמו לא שוברים את הכלים. לא שוברות את הכלים. לרחוץ. את הכלים. את עצמי. ואז למיטה. למטה. חייב להיות קשר אטימולוגי בין מיטה למטה. ולא נשכח מטה ma-te. כן כן, זה של המקל. ומחר צריך לא לשכוח דבק להביא וגם חוט ניילון לקשור דברים. או, לקשור דברים. לקשור קצוות. לקצר קצוות, להסתפר בכלל. רעיון מטופש.

ובכלל, יש עוד דברים שצריכים להיות כאן קודם.

שער הרחמים.

אולי זה בכלל נבחרת ישראל בכדורגל.

אולי הם יבואו לשטוף לי כלים.

חלומות על כלים נשטפים. סערות נשטפות, שערות נשטפות, קצוות נשטפות, קצוות נקשרים.

למטבח!