החיים האלטרנטיביים שלי

לאחרונה ההורים שלי הולכים לחתונות. כבר שלוש חתונות היו להם העונה. אחרי כל חתונה הם כמובן חוזרים מלאי חוויות כרימון. וגרוע מכך. עם בלון. בלון. כזה שכתוב "תודה שהשתתפתם בחתונה שלנו" עם שמות הזוג הצעיר. ואני? אני צריכה להסתובב ברחבי הבית עם הבלון הארור הזה. שמזכיר לי שאנשים מתחתנים. מזכיר להוריי שאנשים בגילי, צעירים ממני למען האמת, מתחתנים כל הזמן. ומה איתי? שואל הבלון בנפנופיו הבלתי נסבלים. ולפוצץ אותו אני לא יכולה, אז אני מחכה שהוא יתפוגג. ועד אז, עוד תזכורת בלתי נסבלת שכזאת. טוב, כשאלך אני לחתונה, אם יהיה שם בלון, אני כבר אדע מה לעשות. קתרזיס שכזה.