| 5/2004
עידכון
אם לא שמתן לב, קצת עידכנתי את הבלוג. סיכמתי את חודש יוני. לא חודש מבריק. טוב, נסיים את הבמבה ונלך.
| |
 כמעט לא כואב
מכות קטנות כאלה שאנחנו חוטפות. לפעמים אפילו בלי לשים לב. הן בקושי נוגעות, בקושי פוגעות, כמעט לא מורגשות. אבל לפעמים הן בדיוק בנקודה הנכונה. במקום שבו השיריון נפרץ. או שרק חשבתי שיש שם שיריון, או שיש מעטפת והיא מגינה מפני מכות קטנות שכאלה. מכות לא מכוונות שכאלה, שנותנים בלי לשים לב, בלי לחשוב, בלי כוונה רעה. שגם אני נותנת אותן, אבל הן כואבות. הן מאוד כואבות. ואם הם כלאחר יד, ופוגעות במקום שבו ההגנה לא מספיק עבה, כן, מכות כאלה שוברות.
| |
 טירוף
אחד המורים היום קצת השתגע. לפחות ככה שמעתי מהתלמידים שלו (ושלי) אחרי השיעור. הם סיפרו לי שהוא התיישב על השולחן בספסל הראשון ולימד משם. הם אמרו שזה די רגיל שהוא עושה את זה. גם זה שהוא שותה קולה במהלך השיעור הם למדו להתרגל, ככה הם אמרו. לא יודעת, אני לא נוהגת לעשות דברים כאלה כשאני מלמדת, אני מנסה להישאר רצינית ולשמור על כבוד למקצוע. אבל זה עוד כלום, הם גם סיפרו לי שפתאום באמצע השיעור הוא הוציא חפיסת שוקולד מהתיק. אחת התלמידות שאלה אם הוא הביא את זה בשבילם אבל אז הוא התחיל לאכול את השוקולד, כשהוא עוצר את השיעור באמצע. הוא הבהיר לה שהשוקולד בשבילו.ככה הם סיפרו לי. יכול להיות שהם קצת מגזימים, אבל שמעתי את זה יותר ממקור אחד. הוא מדי פעם עצר את השיעור ואכל מהשוקולד, לגם מהקולה. הם אמרו שהוא איכשהו ניסה להצדיק את זה עם נושא השיעור, אבל לדעתי אין הצדקה לכך שמורה יאכל וישתה בכיתה. ועוד שוקולד! אגב, כדי לברר אם הסיפור אמיתי שאלתי אותם איזה שוקולד זה היה. מריר פשוט של עלית. אני לא יודעת מה הרגיז אותם יותר שהוא אכל או שהוא לא הציע, אבל לא יודעת, נשמע לי קצת מוזר שמורה אוכל ככה באמצע השיעור מול כל התלמידים כאילו כלום. מזל שהשנה נגמרת אוטוטו, אולי אני צריכה לדבר איתו? לשאול אם הכל בסדר בבית או משהו כזה, לא יודעת. אולי הוא מאבד את זה?
| |
חם כל כך
כן, זה מתיש החום הזה. לא הצלחתי לאכול כמעט כלום בארוחת הצהריים. טוב, אוטוטו הולכים לים, יהיה נעים.
| |
 עצבנית
אני קצת עצבנית. אני מאוד עצבנית. על עצמי, על אחרים, על העולם, על כולם. סתם עצבנית, בלי סיבה, עם סיבה. סיבה טובה, סיבה רעה. אני סתם עצבנית. זה לא כל כך נורא, אני רוצה לחלוק בעצביי, אבל לפרוס אותם אסור. אין מה, אין טעם. זה סתם, עצבים שכאלה. לא ברור, סתם עוד משבר. אחד מיני אלף, אחד מיני אלפיים. כמו התקווה. אין תקווה, סתם משרבטת, בלי התחלה אמצע וסוף, כשאין לאן לשאוף. ולא רוצה לעוף. עצבנית סתם, אני אולי יודעת למה. כלכם אולי יודעים למה. אבל אני לא מתרוקנת מהשרבוט פה. אין יכולת התרוקנות. סתם. עצבים. תרפיה למקום אחר.
| |
פשוט לא יודעת איך לעשות את זה
יש לי בחילה. למה? כי יש דברים שאני פשוט לא יודעת איך להתמודד איתם. לחברה קרה משהו עצוב והיא טילפנה אליי לדבר על זה קצת, להתנחם, או משהו כזה. ואני התנהגתי כמו טיפשה. באמת שניסיתי כמיטב יכולתי לתמוך ולהשתתף, אבל אני פשוט לא יודעת איך עושים את זה. ובסוף הרגשתי שסתם, לא עזרתי בכלל, אלא רק גרמתי לה להרגיש שאין לה מה לפנות אליי בעתיד, ושאני לא חברה תומכת ולא יודעת איך לעזור לאנשים. ואני מאוד רוצה לעזור ולתמוך, אבל לא מצליחה כשצריך. ועכשיו אני מרגישה רע עם זה ועם עצמי. למה אני לא יכולה לתמוך כמו שצריך? למה שאנשים צריכים תמיכה ממני אני לא יכולה לעזור להם? וכשהם בדיכאון במקום להוציא אותם ממנו אני נכנסת לדיכאון יחד איתם? לא יודעת, פשוט לא יודעת.
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
