הפך - המצב הטיבעי,הצד שכנגד.

האמת, אני לא יודעת במה להתחיל. המצב רוח הוא לא עצב, הוא גם לא כעס.

זה שילוב של שוק ביחד עם פחד תוך מחשבה על אותם אנשים שנפגעו ואיחולים ללא הרף שבעיקר נמצאים בלב. יותר מדי מה לעשות עם המיקרה הזה לא נותר לי.

נורא קשה לי לבטא את הרגשות, אני נורא רציונאלית בעיניין, אז בבקשה אל תקראו לי חסרת רגישות, באמת שאני לא.

אני גם מפוחדת. לחשוב שיש אנשים שרוצים לגרום לי לדברים כאלה רק בגלל שאני אוהבת אחרת. רק בגלל שאני לא אוהבת בצורה שאחרים חושבים שהיא נכונה. אומנם עוד לא יודעים בדיוק למה נטבחו שם ונפגעו שם יותר מדי נערים, אבל זה מזעזע לחשוב על זה גם בלי שום קשר לסיבה.

אני לא אתחיל לחפור לכם על הרגשות שלי בנושא, כי באמת שחוץ מהלם טוטאלי אני לא יודעת מה להגיד, חוץ מלהיות חזקים. אני יודעת שנורא מפתה כרגע להתחיל לרדת על כמה שהמדינה שלנו חרא, וכמה שרע פה ומגעיל פה וכל זה, אבל ברצינות, זה לא הפיתרון.

אני לא מצפה שאחרי יום אנשים יחליטו פתאום שוב לצאת ולבלות, זה יהיה חוסר כבוד וזלזול במי שנפגע ונרצח. האמת, אני לא מצפה שאחרי שבוע זה יחזור למסלול רגיל, אולי במקרה הטוב אחרי שבועיים, אבל זו דעתי האישית.

גם להגיד שת"א זה לא מקום בטוח יהיה סתם עיוות, אחרי הכל, מי שביצע את הפשע הזה ידע טוב מאוד לאן ללכת, הוא הרי לא מייצג את העיר כולה, ודווקא עכשיו כשהאירוע הזה דחף אנשים עוד קצת לתוך הארון, צריך לצאת נגד זה. לא לתת לדבר להרתיע אותנו עם כמה שזה קשה. הקהילה צריכה להוכיח שהיא חזקה והיא עושה את זה באופן מעולה. רק אסור לתת לאלו הרוצים לדחוף את הקהילה בחזרה לארון, להצליח במשימתם.

אני שוב פעם אאחל את תנחומיי למשפחות השכולות, ואת איחולי ההחלמה המהירה לכל הנפגעים בגוף ובנפש.

זהו, סיימתי את דבריי להיום.

שיהיה לילה (טוב הוא כבר לא יהיה, לפחות לי), וחלומות שהם לא סיוטים.

בייביי.

נ.ב.

אני מניחה שלאלו שמכירים באופן יותר אישי את הנפגעים, אז הרבה יותר קשה מלמי שלא. רק שלא תתחילו להשוות, כי באמת שאין פה מקום להשוואה, ואני מוצאת לנכון לכתוב את הנ.ב. הזה כי אני חושבת שמין הראוי שכל אחד יקבל את הספייס שלו, בהתאם לחוויתו האישית בלבד.