הרבה זמן לא כתבתי כאן,
האמת?
שפשוט פתחתי את מסך העריכה כמה וכמה פעמים בחודשים האחרונים ופשוט איכשהוא תמיד משהו קרה שהסיח את דעתי ולא יכולתי להמשיך.
הרבה קרה בחודשים האחרונים,
הכימעט ארבעה חודשים האחרונים(יהיה ב27 לחודש ארבעה) היו אולי הכי מאושרים בחיי
תמיד אמרתי שאני לא בוכה בגלל בנים, ושאני לא הבנאדם הזה שבוכה בגלל שהוא אוהב וכול ה"שטויות" האלה.
אז זהו, שפשוט לא מצאתי את המישהו הזה שאהבתי עד כדי כך בשביל לבכות בגללו.
אני אוהבת אותו כול כך, הוא הבנאדם הכי מדהים שאני מכירה, כול כך אוהב, עם לב כול כך גדול, נישבעת שעומדות לי דמעות עכשיו בעיניים כשה אני כותבת את זה.
העיניין הוא שאני לא יראה אותו שבועיים עכשיו,
פעם שניה שהוא סוגר שבועיים שלמים מאז שאנחנו ביחד,
כי תמיד זה נפל שבשבוע השני זה נפל על חג כולשהוא אז זה לא היה בדיוק שבועיים, טיפה פחות,
אבל כול יום משנה:((((
תמיד אני מחכה לסופ"ש בשביל לראות אותו, ועכשיו אני לא יראה , אוף,
זה כזה צובי><'
כן כן , אנחנו דביקים רצח וכשהוא בצבא אנחנו מדברים שעתיים בפלאפון לפני השינה ובוכים על זה שאנחנו מתגעגעים3>
אין מה לעשות, אין לנו תקנה.
בדיוק לפני כמה דק' היינו אצלו,
ישלנו קטע שכזה,
אנחנו סתם אוהבים לישון ביחד, כי בתאכלס,
מה יותר כיף מלישון עם הבנאדם שאתה הכי אוהב בעולם ועוד לפני שאתה יודע שאתה לא תראה אותו שבועיים?
הוא הסיע אותי הביתה, וניפרדתי ממנו דיי מהר,
כי היה איזה שיר ממש מרגש ברדיו וזה, והיתחלתי לחשוב על זה שאני לא יראה אותו שבועיים, ואני הרגשתי שהעיניים שלי מתחילות לדמוע ולא רציתי שהוא יאחר או משו(צבא וזה) אז לחשתי לו:"ביי" ויצאתי מהאוטו.
נשבעת לכם, הבנאדם הזה הפך אותי לרכרוכית רגשית!
אבל היי, זה תקף רק לגביו, אז אל תקוו ביצ'יס שאני היתרככתי בקשר אליכם, thank you very much.
בקיצור, ניראליי בשבועיים האלה אני יקדיש את הסופ"ש הקרב לחברותיי שלא הקדשתי להן ממש זמן בזמן באחרון, מעניין למה~אהמאהמ!~
טוב, אני ניראליי זזתי למקלחת,
אשתה המון קפה, סידורים ולבצפר:||||||||||||||
בוקר טוב:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
