ושוב אני מוצאת את עצמי במסך העריכה בפעם האלף רק אני לא יודעת אם בסופו של דבר אני אפרסם את הפוסט.
השעה היא 3 בלילה ואני לא מצליחה להירדם כי הלכתי לישון באיזה 7 בערב היום והיתעוררתי לי באיזה 12 מצלצול של חברה שרצתה לשאול אם כשה ישבנו אתמול בפאב היתקשרתי למישו בשם נאור, מאור לא יודעת.
בכל מקרה- לא, לא היתקשרתי, ועדיין זה היה מוזר בטרוף , אולי כי השיחה היתרחשה מתוך שינה לא יודעת.
מה אני יכולה לספר לכם אנשים יקרים? התקופה האחרונה הייתה הכי מעצבת והכי מבגרת שהייתה לי בחיים, אבל המסקנה הכי חשובה שהגעתי אליה זה עד כמה משפחה זה חשוב, ובסופו של דבר כמה רבתי איתם פעם על דברים מטומטמים, ובמיוחד עם אמא שלי, שלדעתי עכשיו היא הבנאדם הכי חכם ואוהב שיש לי ואיי פעם יהיה, ולמרות שאנחנו לא תמיד מסכימות, בסופו של דבר, אם אני אוהבת את זה או לא- היא צודקת.
פשוט למדתי לקחת צעד אחורה כשה אני מרגישה שאנחנו עומדות לריב ולהיות יותר סבלנית כלפייה כי אחרי הכל - היא רוצה את הכי טוב בשבילי ואני אוהבת אותה הכי בעולם, כי היא תמיד שם בשבילי לתת לי פוש כשה אני צריכה , או תמיכה ממנה .
ואני מקבלת את עצמי, סוף סוף ואני אומרת- אני בנאדם של פעם. אני בנאדם של עומק ורבדים שלא בהכרח יש לכולם , וסוף סוף אחרי כל כך הרבה זמן, ואפילו שנים- אני מקבלת את זה וחוזרת לעצמי.
ואני מודה בעובדה שבשנים האחרונות הדחקתי את עצמי, ועכשיו אני יכולה להיות מה שאני באמת וללמוד מטעויות העבר שלי ובאמת שיהיה בסדר. כל עוד אני כנה עם עצמי לגביי מי שאני ועד כמה הפנימיות שלי , ושאני יכולה להפסיק לשחק את עצמי מטומטמת כשה אני יודעת בדיוק מה קורה על פני השטח... אני תמיד ידעתי מה הולך פשוט לא רציתי להיתמודד עם זה, העדפתי להדחיק ולא לראות ולהיות כמו "כולם".
ועכשיו , זה הולך להיות המבחן האמיתי שלי, התקופה הזאת תהיה התקופת מבחן הכי ארוכה שיכולה להיות בשבילי אבל אני אעבור אותה, ואחרי שאני אעבור אותה אני אוכיח לעצמי שאני יכולה , כי אני יודעת שהאני האמיתית שלי מסוגלת, אני מסוגלת, ואני אקח את עצמי עכשיו ואני יהיה בסדר גמור, כי יש לי את המשפחה שלי שאוהבת אותי ומאמינה בי ויודעת שגם אני היתכחשתי לעצמי כל כך הרבה זמן- אני עדיין שם ואני מסוגלת.
והינה זה מתחיל, בהצלחה לי:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
