לפעמים, אבל רק לפעמים הייתי רוצה כפתור כיבוי למוח שלי, שיאפשר לי ללכת לישון גם אם המוח שלי החליט בשבילי שהוא עדיין לא סיים, למרות שבאמת הוא מפסיק לחשוב גם בשינה.
כל הזמן הצורך בתשובה או הסבר ובפחד, הפחד הזה שאני מקבלת כשה אני לא יודעת משו , או כשה אני יודעת שיש משו מעבר שעדיין לא עליתי עליו...
אני רוצה לקום בבוקר וללכת לישון בלילה כשה אני יודעת שעשיתי את ההחלטות הנכונות והקדשתי זמן לדברים הנכונים... אני גם יודעת שמבחינתי הזמן הקרוב הוא חשבון נפש אחד גדול, ואני ערכתי את הקרקע לחשבון הנפש הזה המון זמן, במיוחד היה קשה לקחת את הכמות אומץ הזאת ולאסוף אותה בשביל הנתק הזה, שנותן לי היום שקט, לפסיכומטרי למחשבות.
(טוב נו, בעיקר למחשבות כי אם לא מחשבות אז אני לא באמת אני, ואם אני לא באמת אני אז אולי אני גם למען האמת רוצחת סידרתית שכל חיים כ"יעל" היו בלוף אחד גדול הנועד להישתלט על העולם ואז להרוג את כל היקום ותושביו התמימים)
ואולי אני סוג של גלגול נשמות של ה"מוח" מ"פינקי והמוח" אבל בפעם האחרונה שבדקתי,
אני לא נראית כמו עכבר קטן לבן עם מוח ענק ועיניים אדומות כיאלו עישנתי גראס כל הלילה? (or do i?)
המוח שלי מתחיל שוב לעבוד(ולא , לא כללתי את העובדה שאולי אני עכבר מעבדה שמנסה בעצם להשתלט על העולם)
הוא צלול יותר, נקי- אני כל כך אוהבת את ההרגשה הזאת... זה כמו אותו ההרגשה כשה את אוכלת נכון אז הגוף שלך מודה לך בהרגשה נקייה כזאת ומאושרת ...( ומלא דמויות עליזות ומקפצות מפרסומות של אולוויז מפזזות להן איי שם במוחך)
בסופו של דבר, זה תמיד אתה מול אחד המשפטים הכי נכונים ששמעתי בחיי, שישאר תמיד רלוונטי , שמקורו מן הזוועות הכי גדולות שקרו באנושות , זה "האדם מחפש משמעות".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
