חשש כבד

זוכר איך שרק הביאו אותך ופחדת לצאת? ואז כשברחת לקח לי שעה לתפוס אותך.

זוכר שבפעם הראשונה שתפסנו אותך זה רק כי נפלת לתוך קופסה? כי אתה ממש מהיר.

כאן התחיל הרומן שלי ושלך.

זוכר שבלילה הראשון בכית כמו משוגע והייתי צריכה לשבת וללטף לך את העורף?

כי כבר אז הבנתי שזה מה שעושה לך טוב, מרגיע אותך.

זוכר את כל השיחות שלי ושלך? הכי כיף לדבר איתך, כי אני מדברת ואתה מקשיב בהבנה, עם המבט החכם שלך.

אני זוכרת שבהתחלה חשבתי שאתה לא אוכל ולא שותה ואז גיליתי איזה שמן אתה.

היית לוקח בננה או תפוח ושם אותם בידיים הקטנות והשבריריות ואוכל כמו קוף קטן. 

תוסיף למחשבה כמה קולות רקע של לעיסה בהמתית.

זוכר שלילה אחד החלטת לצאת לטיול בבית ואני הייתי בטוחה שכבר מתת?

זוכר שבשתיים בלילה רצתי לחדר של אמא ואבא ובכיתי?

זוכר שבסוף מצאנו אותך רטוב מתחת למיטה שלהם? החלטת להתיידד עם הצבים ויצאת איתם לשחייה לילית קטנה.

זוכר את כל המשחקים שלך עם טושה? איזה כלב וצ'יצ'ילה יכולים להיות חברים כמוכם.

זוכר שהיית מציק לו עד שהוא היה נובח? זוכר שכשהיית עליי הואברח כי הוא פחד ממך בהתחלה.

אחר כך הוא הפסיק לפחד.

זוכר שבערך כל דקה אפשרית בחיי הייתי יושבת ומשחקת איתך ומלטפת אותך? יש לך את הפרווה הכי נעימה.

זוכר שכשהייתי משחררת אותך לרוץ בחדר היית מסתובב רק סביבי?

אם אני במחשב אתה יושב על המקלדת, עם אני ישנה אתה על הפרצוף שלי.

זוכר שפעם שיחקתי בצ'יקנס ולא הבנתי למה עדיין לא מתתי? בסוף גיליתי שאתה רצת על הצ'יטים והוספת לי חיים.

זוכר שנשכת אותי פעמיים באף? אני עדיין מתרצת את כאילו רצית את העגיל.

זוכר שהית מסתכל עליי כאילו אני כל עולמך? אני הייתי מחזירה לך את אותו המבט.

זוכר שהבטחתי לך נקבה כדי שתהיה לך חברה? מצטערת, את זה אני לא מגשימה הרי מה שווה הנקבה בלעדייך.

אתה יודע שכבר חשבתי שכשאני יעזוב את הבית אתה תבוא איתי ועוד תספיק להכיר את הילדים שלי.

הרי היית אמור להיות איתי עוד 20 שנה.

זוכר איך מקס פחד להכאיב אותך אז הוא כמעט אף פעם לא החזיק אותך? זוכר איך הוא אף פעם לא סירב לעזוב לי לתפוס אותך.

זוכר איך אמא שנאה את הקקי שלך, שהיה בכל מקום? זוכר איך היא הייתה רצה לכל מקום עם שואב אבק?

אתה יודע שבהתחלה אמא ואבא לא רצו אותך כי הם פחדו שהכלוב יקח יותר מדי מקום? ואז כשהם ראו אותך הם התאהבו.

אתה חלק מהמשפחה. לא סתם החלטתי להוציא אותך לשבת איתנו, כנראה הרגשתי שמשהו לא בסדר.

זוכר שכל הדרך למרפאה ישבת עליי וליטפתי אותך בעורף? כי כבר בלילה הראשון גיליתי שככה טוב לך.

זוכר שהסתכלתי עלייך כל הדרך ואתה הסתכלת עליי, כאילו ידעת שזה הסוף ונפרדת?

אני זוכרת ששמתי את היד שלי על הצלעות הקטנות והדקיקות שלך כדי להרגיש את נשימתך.

זוכר שפתאום אמרתי לאמא ואבא שאני חושבת שזזת ושאז פתאום הלב הקטן שלך התחיל לדפוק כל כך מהר?

ואז הוא הפסיק. את זה אתה כבר לא זוכר.

כששמתי אותך על שולחנה היא כנראה ישר הבינה שזה הסוף, הרי לא סתם היא ביקשה שאני יצא.

ואני, אני כמו משוגעת ברחתי לרחוב והתחלתי לבכות.

כשחזרתי, אתה יודע, אמא כבר בכתה גם היא, אפילו את מקס שמעתי בחדר השני.

ואני, אני רק ביקשתי שלא יגעו בך שישאירו אותך רק לי.

חיבוק אחרון, נשיקה אחרונה.

ביקשתי לקבור אותך בעצמי וכך כל הדרך הביתה ישבת עליי עטוף בשמיכה והקשבת לי. למילותי האחרונות שלי אלייך.

שרתי לך שיר, אותו תנסה לזכור בכל הכוח.

הנסיעה הכי שקטה בעולם, אני מניחה שהם פשוט נתנו לנו להיפרד.

אתה יודע שראיתי מזויית העין שאפילו לאבא יורדות דמעות? אתה יודע שאבא כמעט לא בוכה?

זוכר את שתי הצמידים על ידיי שתמיד ניסית לאכול? זה עם הפרפר וזה עם הפרח?

אתה בטוח יודע שהזה עם הפרפר לנצח איתך, כי אתה תעוף מפה למקון טוב יותר. מבטיח?

אז עכשיו אתה שם עמוק באדמה, מתחת לעץ זית פה בגינה.

היום ביקרתי אותך שוב ועל האבן שלך רשמתי את השיר ששרתי לך כי כמו שכבר ביקשתי, את המילים האלו תזכור.

אני מבטיחה  שאני יזכור.

31.12.07

גרי קטן שלי, אהובי ממבט ראשון, אני אוהבת אותך ומקווה שאיפה שאתה עכשיו טוב לך יותר.